למה אני אוהב את ניו זילנד? הנה כמה סיבות טובות, אבל האחרונה הכי חשובה
הדרכים. בניו זילנד, לא משנה מאיזו נקודה מתחילים ולאן מגיעים, טיול מאורגן לניו זילנד עובר תמיד ביופי שמרחיב את הלב. גבעות ירוקות יורדות בגלים אל האוקיאנוס, מנוקדות כבשים לבנות עד קצה האופק. הרים מדהימים, פסגות מושלגות, קרחונים בוהקים, חופים מהממים.
המאורים. ריקוד המלחמה, ההאקה, הוצאת הלשון, ניגון השפה, כתובות הקעקע, האצילות, הכבוד.
המפלים. הם בכל מקום, והם נפלאים.
העיירות והכפרים. קווינסטאון, וונקה, נאפייר, דונדין. יש איזו אלגנטיות נינוחה ומתוקה במקומות הציוריים האלה, ששובה לחלוטין את הלב. והאנשים, הכי לבביים ומקסימים שיש.
ההרים המושלגים. אולי בגלל צבע השמיים, מרחק נגיעה מהקוטב הדרומי, הלבן של ניו זילנד לפעמים מרהיב, לפעמים סתם עוצר את הנשימה.
האגמים. הם רבים מספור, בקשת של גוונים, תכלת צלולה, כחול עמוק, ירוק כהה או בהיר או שקוף. והמשותף לכולם: הם יפהפיים.
המים. כמות המשקעים שם בלתי נתפסת. שפע המים מורגש בכל פינה, גם על פני האדמה. והם גם הטעימים לי ביותר בעולם כולו.
סיפורי נארניה. מי שהתאהב בסרטים, התאהב בעצם בניו זילנד, שם הם צולמו.
מורדור, שר הטבעות. במעבר טונגארירו אני מרגיש שאני פרודו בגינס, אוחז בטבעת, נושא את גורל העולם כולו על כתפי הקטנות.
קו החוף. הצוקים, תצורות הסלעים, האוקיאנוס, בעלי החיים הימיים. קשה לנצח את החופים של ניו זילנד.
הסוסים. לרכב עליהם, להתבונן בהם, פשוט להיות במחיצתם. רבים מהם, אגב, כיכבו בסרטי שר הטבעות.
הקרחונים. פרנץ יוזף ופוקס זורקים אותי לעידן הקרח. לצעוד עליהם, לחוש את עוצמת הזמן, לחפש ממותה.
ארץ הפיורדים. בדרום מערב האי הדרומי לא גר איש, יש שם רק פיורדים מפורצים, והם מדהימים.
הנהרות. אין צורך במילים. כוח המים המהפנט, הערוצים הדרמטיים.
הפעילות הוולקנית. הרי הגעש, בריכות הבוץ המבעבע ברוטורואה, הגייזרים, המעיינות החמים.
הבן האהוב שלי. החווה שלו נמצאת בקורומנדל, חצי אי בצפון האי הצפוני. זה המקום היפה ביותר בעולם. לא פלא שהוא וזוגתו ושתי הילדות שלהם מאוהבים בו, ושניו זילנד איתי, כל הזמן.