טיול מאורגן לסלובקיה: הרים, יערות ואפר

כתב: עמוס סרי

גשם טורדני זירזף משמיים אפורים ונמוכים בפרשוב, העיר השלישית בגודלה בסלובקיה.   הגענו לשם, צוות הכנה של איילה גיאוגרפית במסגרת ההכנות לפתיחת עונת טיולי סלובקיה של קיץ 2017. הספקנו לטייל בהרי הטאטרה הגבוהים והנמוכים שהיו עדיין בסוף אפריל מכוסים ברובם בשכבת שלג עבה.  ביקרנו בשמורת הטבע הידועה כגן העדן הסלובקי המרהיב ביופיו אשר מי הפשרת השלגים שוצפים בנחליו. הספקנו לבקר גם בפארק המים טטראלנדיה ״גן העדן הסלובקי לילדים״ אשר להפתעתנו היה פעיל  למרות השלג בפסגות המקיפות אותו, עם מגוון אטרקציות מים המותאמות לפעילות חורף   ואז באמצע הכיף, הודיעה יאנה כחיל המומחית של איילה גיאוגרפית לסלובקיה שחייבים להזדרז ולהספיק להגיע לבית הכנסת בפרשוב. 

בית הכנסת בפרשוב, סלובקיה

יאנה,  היא ילידת פרשוב (אשר סיפורה האישי שווה כתבה בפני עצמה אם לא סידרת טלוויזיה של מספר פרקים) התעקשה על הביקור בבית הכנסת בפרשוב.אנחנו הצברים שבחבורה,  חשנו שאת כל סיפורי השואה ויהדות אירופה החרבה כבר מיצינו.  אנחנו הגענו בכדי לגלות מסלולי שטח לטיולי הג׳יפים של איילה גיאוגרפית.  אנחנו מעדיפים לראות את עצמנו כיהודים חדשים, כאלו המטיילים בנהרות, מעפילים לפסגות, עושים רפטינג בנהרות שוצפים, חוצים תוואי שטח קשים למעבר וחורשים יערות ואתרי טבע שבהם התברכה סלובקיה בשפע. מה לנו ״בוגרי הסיירת והקיבוץ״ עם הגלותיות הזאת של שאריות יהדות סלובקיה. בכל זאת יאנה הודיעה שאין ברירה מחכים לנו בפרשוב ולשם חייבים להגיע. לא התווכחנו, אם חייבים אז חייבים. 
את הג׳יפ נהגה אווה, צעירה סלובקית שהחליפה את ספק שירותי הקרקע של איילה גיאוגרפית בסלובקיה, שלא יכול היה להצטרף ליום זה של הטיול. לאחר נסיעת כביש קצרה,   ממצודת Stara Lubovna   ומ skanzen.  הכפר המשוחזר  הבנוי  מבתי חווה מקוריים שהשתמרו ונאספו לאזור זה, הגענו לפרשוב.  איתרנו בקלות יחסית את בית הכנסת שנמצא בלב קומפלקס של מבני ציבור יהודיים עזובים למחצה. בית מדרש ספרדי,  ישיבה שהוסבה לספא  ובמרכז המתחם בית הכנסת האשכנזי האורתודוקסי  הגדול של העיר. מי שפגש אותנו בחזית בית הכנסת היה גבר שמנמן ונמוך בעל רעמת שיער כסף סמיך ששמו למרבית האירוניה חודי (בסלובקית - רזה)חודי, גבר כבן 65 נולד כבר אחרי המלחמה, אבל אימו היא מהמעטות מיהודי פרשוב ששרדה את השואה. כיום מונה הקהילה לדבריו 57 איש שריד דל  ל 6,000 איש שחיו בה לפני המלחמה.  כמצופה,  עוד לפני שהספקנו להכנס למבנה בית הכנסת כבר דיברנו על השואה. חודי,  שהתלהב משתי הסלובקיות יפות התואר שהתלוו אלינו, פצח בנאום ארוך וקולח, בסלובקית כמובן, שתיאר את השגשוג של קהילת יהודי פרשוב בשנים  של לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. 

 
קהילת יהודי פרשוב בסלובקיה

שגשוג שנקטע עם ההצטרפות מרצון של סלובקיה לברית של גרמניה הנאצית. הרב משה חיים לאו, אביו של הרב ישראל לאו ״שלנו״ כיהן בימי תור הזהב של פרשוב  כרב הראשי של העיר עד לשנת 1939,  אז גורש ממנה יחד עם חלק מיהודי הקהילה לפולין. בשנת 1944 יחד עם תהליך ההשמדה של יהודי הונגריה הסמוכה,  רוכזו כל יהודי פרשוב בבית הכנסת המרכזי ומשם הוצעדו ברחובה הראשי של העיר אל תחנת הרכבת שהובילה את יהודי העיר לאושוויץ.  

חודי סיפר כיצד הביטו כל תושבי פרשוב בשכניהם היהודים מובלים למקום שכנראה כבר כולם ידעו שממנו לא חוזרים. ולא עשו דבר לעזרתם.  

אני זעתי באי נוחות, הן בגלל הגשם שהתחזק והקור שהתחיל לחדור לעצמות והן בגלל החשש שאווה המלווה הסלובקית שלנו שנחתה על האירוע הזה סתם משום מקום, ואשר יש סיכוי גדול שזהו מפגשה הראשון עם ישראלים בפרט ויהודים בכלל,  נמצאת במבוכה. אין ספק ,אני במקומה הייתי חש בהחלט אי נוחות. קיוויתי שהיא לא תחוש מותקפת בתור נציגת תושביה הלא יהודים של סלובקיה. מאוד הופתעתי כשאווה שכבר יומיים מלווה אותנו וכמעט לא אמרה מילה בכל הדרך הארוכה בה נסענו  יחד, הפנתה אליי עיניים כחולות ויפות ושאלה באנגלית טובה, איך הסיפור הזה. שמספר חודי גורם לך להרגיש?. נרעדתי בתוכי,  הרי כל הדקות האחרונות לא הפסקתי לשאול את עצמי איך סיפורו של חודי גורם לה להרגיש.  למרות השאלה שהפתיעה אותי, שלפתי במהירות את ההסבר הדי שגרתי על הלקח שלי כישראלי ממוראות השואה שבעיקרו ההבנה שהניסוי היהודי של קיום לאומי ללא טריטוריה נכשל כשלון חרוץ, כשלון כואב  ונורא מנשוא. נראה שבלית ברירה עלינו היהודים לחיות במדינת לאום ככל העמים. 

קפצתי על ההזדמנות לשאול אותה את השאלה שכל כך עניינה אותי. 

כיצד את הרגשת בעקבות סיפורו של חודי?  

אווה המשיכה להביט בי בעניים גדולות וכחולות שנדמה היה לי שהיו לחות מעט, ושאלה לפתע מה זה? היא הצביעה על ארון זכוכית ובו מספר קופסאות כסף לבשמים של הבדלה. מעט מאוכזב מההתחמקות האלגנטית ממתן תשובה, הסברתי לה בקיצור מה זאת הבדלה וכולי. עדיין מאוכזב שלא הצלחתי לקבל ממנה תשובה ישירה לשאלתי. 

הייתי רוצה לקנות לי חפץ שכזה המשיכה אווה להביט בארון הזכוכית. 

בשביל מה? התפלאתי. 

קניתי לפני מספר שבועות בית ישן בעיר קושיצה  הסמוכה ממשפחה בשם גרוסמן הסבירה אווה.  בני משפחת גרוסמן  היהודית עזבו לאחרונה את סלובקיה ועלו לישראל.  הייתי מאוד רוצה להציב בבית חפץ  שכזה שישמר במשהוא  את מורשתו היהודית של הבית. ואז פתאום הבנתי, אווה לא התחמקה מהשאלה להיפך, היא הסבירה לי בדיוק מה היא מרגישה בעקבות סיפורו של חודי.  הסבר חד וברור בכל כך מעט מילים. היפה בהסבר שלה שהוא לא הסתכם במילים היא כבר עברה לפסים מעשיים. 

למרות שלא אמרתי כלום, אני כבר החלטתי,  בביקורי הבא בסלובקיה אגיע לבקר את אווה בביתה החדש בקושיצה עם מתנה - קופסת בשמים להבדלה. 

 
מחפשים טיול לסלובקיה? הגעתם למקום הנכון >