השעון מכוון לחמש לפנות בוקר, החשש לא לשמוע את הצלצול גורם לי לשינה קלה ואני מתעורר בארבע עשרים ושלוש , נשאר במיטה עד לשעה חמש. מתרגש לקראת הטיול בממלכה האשמית. זמן רב לא הייתי בה. אני יוצא לדרכי וגולש מזרחה לעבר המדבר של העיר הקדושה לאור פנסי האוטוסטרדה. את לובן בתי הכפרים הערביים שמשני צידי המחסום המתמזגים בלובן הסלע ניתן כבר לראות. מנגד בתיה של מעלה אדומים מוארים באור צהוב בתוך החשכה. אני גולש בנסיעה אל מתחתיה חוצה את מדבר יהודה ומגיע לעבר צומת אלמוג הבוקר מאיר לאיטו והרי מואב מנגד עוד רגע ואהיה בצד ההוא מחכה ונכסף לעמוד על הר נבו ולהביט אל הארץ המובטחת.
מסוף הגבול נהר הירדן שבסמוך לבית שאן עדיין סגור, מכוניות בחניון מעידים על נוסעים שכבר נמצאים בממלכה. המקום שקט אנשים מתחילים להגיע. תוהים מי שייך לקבוצה. פוגשים את ירון וחנוך המדריכים ועם פתיחת השערים נכנסים למסוף. מכאן מתחילה פרוצדורה של המרת כספים, תשלום מעבר, החתמת דרכון, מעבר זריז דרך הדיוטי פרי, נסיעה בשאטל אל הצד הידני, התאספות הקבוצה, פגישת המלווים הירדנים עימאד ועלי והחתמה של הדרכון בצד הירדני, בקיר שמאחורי הפקידים ישנו צילום "החמישיה הפותחת" – חמשת המלכים שליטיה של ירדן , מימין לשמאל עבדאללה המלך הנוכחי , אביו חוסיין, טלאל, עבדאללה (שנרצח על מדרגות כיפת הסלע בידי פלסטיני) ואחרון שריף חוסיין. וכן בין לבין ריצה קלה לשירותים שבאחת ממחישה שאנו כבר בירדן, תאי שירותים בול קליעה , תא אחד של אסלה , רצפה רטובה.. מכאן ממשיכים ועוברים דרך מכונת השיקוף, מומלץ לנו להשאיר סלולרי בכיס. גם כך אין התייחסות לזמזום במעבר המגנומטר.
זהו מאחורינו, העמסה לאוטובוס ויציאה לדרך אנחנו בטיול לירדן לאחר כשעתיים ועשרים. אם כי נסיעה של חמש דקות ושוב בקורת דרכונים של שוטר באוטובוס. הפעם באמת עזבנו את תחום המסוף ויצאנו לדרכנו.
נסיעה דרומה בצידה הירדני ,לשם שינוי ,של בקעת הירדן, בינות לחקלאות שלחין וחממות . תעלת הרור המדוברת – פרוייקט הזרמת מים מהירמוך לשטחי החקלאות הירדנית, שמאפשר את החקלאות בד בבד עם בזבוז מים והמלחת הקרקע בשל כמויות מים נדיבות שמקבלים החקלאים ושיטת ההצפה.
עליה לגלעד, מזכירה את אנשי יבש גלעד שהחזירו טובה לשאול המלך והביאו אותו ובנו לקבורה. מבט לכיוון ישראל מגלה לנו את צורתו המסגירה של הסרטבה. מדרונות מרשימים נטועים בכרמי זיתים, סכר אחד מכמה שהקימו הירדנים לאגום ולהשתמש במים. קלעאת רבאד – מבצר מוסלמי בתקופה הצלבנית שמזכיר לי את קלעת נמרוד שלנו. שניהם במקומות רמים חולשים על הדרכים, שניהם מרשימים. חוצים את עג'לון המסגיר בשמו את העבר היהודי.
הגענו לג'רש, הכניסה דרך דוכני הרוכלים שמציעים את מרכולתם לתיירים, אך החלק הכי טוב זה בית הקפה שמציע מקומות ישיבה להתרווח על קפה , תה שתיה קלה או גלידה מקומית טעימה לאחר נסיעה ולפני סיור רגלי או בסיומו.
מוצאים את עצמנו אל מול קשת הניצחון לכבודו של אדריאנוס, כן אותו אחד שאצלנו ידוע כ"שחיק עצמות" ודיכא את מרד בר כוכבא והקים במקום ירושלים את אליה קפיטולינה. כניסה אל העיר עדיין אינו חושף את יופייה, שער העיר , רחוב, היפודרום והגעה אל הכיכר האובלית – כיכר גדולה ומרשימה מוקפת עמודים בראשם כותרות ענק נושאות קורות. כן זוהי אחת מהערים היווניות שהוקמו בארץ ישראל , ערים שהוקמו ע"י האנשים ובשביל האנשים , עיר שבתקופה הרומית תהיה אחת מערי הדקפוליס , מושג מן התקופה הרומית המבטא תחום גאוגרפי, שמאגד בתוכו את אותן ערי הפוליס היווניות בעלות אופי ומראה דומה ובניהן סקיתופוליס הלוא היא בית שאן. וכמו שבית שאן של שנות החמישים הוקמה בסמוך לעיר שתחפר, כך ג'רש העכשווית הוקמה בצמוד ואולי על חלקים של העיר היוונית/רומאית שלא נחשפו, מקיפה אותה מכל צדדיה ומספקת לתייר מראה סוריאליסטי. יופיה של העיר מתגלה באחת עם ההגעה אל הכיכר , מכאן ילוו אותנו עמודי התבל של העיר המזדקרים אל השמים בכל אחד מהאתרים.
בנסיעה חטופה חוצים את עמאן , על בנייניה שבחלקם נבנים בהשקעות של משקיעים זרים כולל לבנונים כמו משפ' חרירי. בהמשך חולפים על פני שגריריות סוריה וערב הסעודית...
עם היציאה מעמאן נכנסים לנסיעה ברמות מואב המרשימות על שדות החיטה האינסופיות שיוצרות תחושה מרגיעה ואי אפשר שלא להיזכר ברות המואביה.
בהדרגה עוברים לספר המדבר בהמשך נסיעה על דרך המדבר - כביש נוח יותר שנסלל מזרחית ל "דרך המלך" הפחות נוחה שמאופיינת בירידות ועליות ובפיתולים בשל הואדיות. בהמשך חצינו את הארנון ואת ואדי חסא הלוא הוא נחל זרד.
את בוקר היום השני התחלנו נרגשים ומלאי ציפייה בהליכה קצרה באויר הקריר אל פטרה, העיר הנבטית המסתורית והאדומה החקוקה בסלע. יפה ומסתורית יצרה העיר מיתוס וגיבורים (בזכות עצמם) שהיו דמיות לחיקוי כמו מאיר הר ציון ורחל סבוראי ומשכה את טובי בנינו לגנוב את הגבול וגבתה מחיר דמים יקר עד כדי שנדרש היה להפסיק לשדר את שירו הנפלא של אריק לביא – הסלע האדום.
את הביקור התחלנו מוקדם בבוקר עם פתיחת האתר , רוגע מאפיין של פתיחת יום טרם ינהרו גלי התיירים ויעלה החום. רוכבי הסוסים והכרכרות משב עבדול בהכנות לקבלת התיירות , נראים כניצבים בסרט הוליוודי. שבט עבדול, שנבדל מאחיו הבדווים (הנשיא המנוח, בן צבי , מספר בין יתר מחקריו שבשבט , נוהגים להדליק נרות בשישי בערב) התגורר בעבר במערות שבתוככי העיר וכיום מתגורר בשוליו לאחר הסכם עם השלטונות והוא זה שקיבל חזקה לתת את שרותיו לתיירים. נראה שכשם ששבט עבדול, כך גם הנבטים שבנו את בירתם התגוררו בשולי העיר וזבחו , חגגו, עלו למקדשם וקברו בעיר. העיר על מקדשיה ומערות הקבורה שלה חושפת השקעה ייחודית, מחושבת אומנותית ומרשימה של חקיקה בסלע.
עם עזיבת פטרה ונסיעה צפונה למידבא , עצרנו לתצפית על מבצר/מצודת שובק המרשימה, שמהווה עדות לצלבנים האירופאים, שהגיעו לאזור לשחרר את הקבר הקדוש מידי הכופרים. המצודה כמו אחרות ממוקמת במקום גבוה על דרך החאג' בין דמשק למכה, שהרי יש צורך לפרנס את האבירים המשחררים.
עם בוקר התעוררנו נינוחים בעיר מדבא או מידבא , לאחר ארוחת בוקר קלה שכללה חלבה עסיסית מסוריה, הגענו בנסיעה קצרה למה שלפי המסורת נקרא הר נבו. כמי התגורר זמן מה בצפון ים המלח ההתרגשות בעיצומה סוף סוף אהיה מן העבר השני מול, "מול נבו" ומרשים עוד יותר להיות במקומו , במחשבותיו ובמבטו של משה, המנהיג שראה את הארץ ולא זכה להיכנס. אובך הבוקר בנקודת התצפית מערבה מיתן את ההתפעלות אך לא את ההתרגשות. מבט מוחשי לים המלח עזר לדמיון למקם את שאר הישובים , יריחו ומעליה ורד יריחו, בית הערבה הישן של טרם הכרזת המדינה בסמוך לנהר ומצפון לים, והכתם הירוק של בית הערבה שאחרי 67 ובית הערבה המחודש שזז מערבה בשנים האחרונות ואלמוג מעברו הדרומי של הכביש וממערב לים...
ובמקביל משנתו של משה רבינו ופרשנותו של גודמן מהדהדים בקרבי ומציפה חשיבה שאינה מרפה היכן אנו וערכינו ולאן פנינו כחברה כאומה , כמדינה :
" .. והיה כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ.. לתת לך ערים גדולות וטובות.. ואכלת ושבעת.. הישמר לך פן תשכך את ה' לבלתי שמור מצוותיו משפטיו וחוקותיו.."
מסביר ומנתח מיכה גודמן השכר על שמירת הברית הוא שובע, הסיבה להפרת הברית היא שובע יש כאן מילכוד. נראה שעל אף הסכנות הגלומות בשובע משה איננו מטיף להימנע ממנו ואינו מאדיר את העוני , אינו מטיף לחולשה ולהימנעות מחיים ריבוניים שגלומה בהם עוצמה. משה מטפח תודעה של אומה שיודעת כיצד להשתמש בכוחה לשנות את המציאות מבלי שהכוח ישנה אותה לרעה! העם נתבע להצליח, בלי לפול קורבן להצלחה"
ואני תוהה, משה לא זכה להיכנס לארץ, דבריו ומשנתו כן נכנסו עם יהושע ,אך עד כמה חקוקים הם בלבבותינו שלא נסטה מן הישר שלא נתעוור משכרון הכוח. וגודמן מסכם " בניגוד ליחיד שנהיה למלך, שממנו רוצה משה למנוע עושר וכוח, אין הוא רוצה למנוע עושר וכוח מן החברה. משה האמין שאפשר לעצב תודעה לאומית, שבה העודף החומרי לא מחולל חברה חומרנית. הוא חשב שיש דרך לעצב חברה שאינה מתרגמת הצלחה כלכלית וצבאית לגבהות לב לאומית".
מדבא – ביקור בכנסיה אורתודוכסית טיפוסית , שמתייחדת בפסיפס של המפה הקדומה ביותר של א"י שידועה עד כה. רצפת פסיפס מן המאה השישית שלמרות הפגיעות , נשתמרה ומראה לנו בצורה מוחשית את אזור ים המלח וירושלים. את הביקור קינחנו בפלאפל חומוס וקפה אותנטיים של בישול בו במקום באחת מסמטאותיה של העיר בסמוך לכנסיה.
לצערנו , הארנון סגור לטיול עקב הצפות, אך הפיצוי במעיינות מעין החמים חימם ריכך ועינג .
ירדנו לכיוון בקעת ים המלח אל מול קליה, צפון ים המלח הירדני שונה ומפתיע שזור מלונות ובקתות , המשכנו צפונה חלפנו על פני אזור הטבלתו של ישו, חצינו את העיר כארמה, אותה אני מכנה " מפרץ החזירים " של ישראל בפארפרזה לכשלונם של האמריקאים בפלישה לקובה. בהמשך הנסיעה צפונה נעצור לסעוד צהרים ונתכבד בעוף צלוי ונקנח בדברי מתיקה אותנטיים. המשך נסיעה יוביל אותנו אל מעבר הגבול. תם ולא נשלם טיול מהנה, מענג ומעניין!
טיולים מאורגנים לירדן