ברצלונה – עיר של עיצוב וארכיטקטורה

 

 ברצלונה – עיר של עיצוב וארכיטקטורה          

 

ברצלונה היא בירת חבל קטלוניה. על פי אחת המסורות, העיר נוסדה במאה ה-3 לפנה"ס כמושבה של קרתגו. מאוחר יותר הגיעו הפיניקים ששלטו באזור עד שבשנת 15 לפני הספירה, היא הפכה לעיר רומית שמרכזה בגבעת מונס טאבר ("Mons Taber"). שם העיר הרומית: "הקולוניה יוליה אוגוסטה פאוונטיאה פטרנה ברקינו" (Colonia Julia Augusta Faventia Paterna Barcino).

תכנון המושבה הושפע מהטופוגרפיה: במרכז היה הפורום שהווה מפגש בין שני צירי תנועה עיקריים מצפון לדרום וממזרח למערב (קארדו ודקומנוס). המושבה הוקפה בחומה שנבנתה היכן שהיום הרחובות בצפון מזרח –   Via Laietana ובדרום מערב Carrer De Las Banys Nous  (רחוב המרחצאות החדשים – שם שניתן לו כיוון שבימה"ב גרו בו יהודים שהקימו מקוואות).

תכנון בסיסי זה נשאר עד ימינו כאשר הפורום הוא כיום "ככר חאומה" בה שוכנים זה מול זה מבנה מושב ממשלת קטלוניה הפרלמנט שלה, ומולו מבנה המשטרה המקומית ובית המשפט העליון - "החנרליטאט".

מוקד התיישבות נוסף באותה תקופה היה קיים במונטז'ואיק (גבעת היהודים).

 

במאות 11 – 12, תקופת שלטון הרוזנים של ברצלונה, תוואי העיר לא שונה, החומות קבעו את גודלה של העיר והבנייה נעשתה בתווך שביניהן, ע"ג חורבות של מבנים ישנים יותר. בקצה הצפון מזרחי של החומה נבנתה כנסייה רומנסקית ע"ג חורבותיה של כנסייה קדומה יותר.

 הרובע הגותי

במאות 13 –14 הפכה ברצלונה למעצמה ימית. האימפריה הקטלאנית השתרעה על שטח נרחב וסוחרי ברצלונה שלטו על הסחר בים התיכון.

בשנים 1213 – 1276 שלט המלך חאומה ה-I  אשר הרחיב את תחום העיר מדרום עד לתוואי ערוץ הראמבלה – שם בנה חומה חדשה. כמו כן הוא חיזק את החומות הרומיות. העיר התפשטה גם מזרחה – לכוון הים והנמל – מקום בו נבנו המספנות, המחסנים, בנייני המכס וכדומה.

במאות  14 – 15 הוקמו רב המבנים הגותיים הדתיים והעירוניים המוכרים לנו עד היום: הקתדרלה הגותית (1298) שנבנתה ע"ג הקתדרלה הרומנסקית, האיונטאמנט (1372), החנראליטאט (1403), הארמון המלכותי שופץ והורחב וכן החלה בנייה משמעותית אל מחוץ לחומות – מקום בו בחרו אליטות הסוחרים להקים להם בתים פרטיים גדולים ומרווחים. היום שוכן מוזיאון פיקאסו באחד מהבתים הללו ברחוב הנקרא Carrer Montcada   בעיר החדשה של אותם הימים אשר נקראת היום סיוטאט וולה (העיר הישנה). 

כל האזור הוא אזור הרובע הגותי (באריו גותיקו). ייחודו של רובע זה בא לו מגודלם של המבנים ומעיצובם המרהיב וכן מריכוזם שהוא הגדול ביותר בכל אירופה. מאפייני התקופה הם בטחון ושגשוג.   

הסגנון הגותי הספרדי הוא פשוט אך מרשים יותר בחוסנו ובעמידתו מאשר הסגנון הצרפתי המצועצע. ייחודו בשימוש במגדלים מתומנים, בגגות שטוחים ובעמודים – ופחות בצריחים מחודדים. העיטורים הקטלאניים באים לידי ביטוי בחלונות, בקשתות, בחרכים ובמרזבים. בכנסיות, בחלל הפנימי בד"כ אין מעברי צד אלא האולם המרכזי, הספינה, תופס את החלל כולו.

סגנון זה החזיק מעמד בעיר עד למאה ה – 18.

 

במאה ה-18,תקופה שבאירופה פרחו הבארוק והניאוקלאסיקה, דעכה ברצלונה מבחינה מסחרית ולכן אין לסגנונות אלו עדויות מרשימות בעיר.

במשך 300 שנים התחלפו שליטי העיר לאחר תקופות שלטון קצרות ולמרות שברצלונה התפשטה ונבנו מבנים חדשים, הם לא אופיינו בסגנון קטלאני ייחודי.

למעשה, מבחינת האדריכלות, תקופה זו משתקפת ב"דלות החומר".

בתקופה זו ברצלונה הוכרעה ע"י צבאות ספרד וצרפת (1714), קטלוניה התדרדרה למעמד של פרובינציה זניחה. הארכיטקטורה הצבאית הייתה המאפיין של העיר.

בגלל צרכי בטחון הוקמו מצודות כמו קסטל דה מונטז'ואיק והסיוטאדלה.

הסיוטאדלה הפכה לסמל לשלטון הדיכוי של בית בורבון.

תושבים פונו מבתיהם עקב צרכים ביטחוניים והוקם עבורם דיור חלופי – רובע ברצלונטה.

בשנת 1775 נהרסו חומות העיר שבנה חאומה ה -I  לאורך הרמבלה והמקום הפך למדרחוב שלארכו צצו ארמונות בסגנון ניאוקלאסי.

במקור היה הראמבלה ערוץ נחל בשם קול ד'ארולה שהיה נחל אכזב. השם "ראמל" (חול בערבית) ניתן לערוץ במאה ה – 12, בהשפעת האיסלאם. "ראמבלה" בספרדית – פרושו שדרה/טיילת. "ראמבלאס"- מספר שדרות/טיילות. ארכן של הראמבלאס – 1300 מ'.

 

צמיחה והתרחבות EIXAMPLE

בשנת 1813 עזב צבא נפוליון – דבר שגרם לצמיחה תעשייתית (בעיקר טקסטיל) ולגידול באוכלוסייה.

החל מאמצע המאה ה – 19 עלו על הפרק תכניות התרחבות שונות.

התרחבות בקטלאנית – EIXAMPLE .

התכנית שנבחרה הייתה של האדריכל אילדפונס סרדה. בשנת 1860 החלו העבודות.

מתחם בן 9 קמ"ר חולק ל – 550 ריבועים סימטריים שהגישה אליהם היא באמצעות שבילים בעלי מתכונת קבועה ושלוש שדרות רחבות, חגורות בתים ארוכות ומרובעות הסוגרות על גנים פנימיים ודירות רחבות בעלות מרפסות גנים.

חלק מהשטח מורכב מפארקים ובכל השאר ניכרת הנטייה למרחבים פתוחים ולירק. למעשה, כל השטח נבנה מחדש, תוך כדי הקפדה על מגבלות גובה ומפגשי רחובות בזווית של 45 מעלות – "פטנט" לפתיחת צמתים.

לאזור ההרחבה שהתפרש ממערב לרובע הגותי, הן מימין והן משמאל, לא ניתן שם מיוחד והוא ידוע בכינויו האישאמפלה – EIXAMPLE . אזור זה מהווה דוגמה חזותית לתכנון עירוני.

בשנת 1836, במרכז שדרות הראמבלאס, נבנה שוק הבוקריה בסגנון רג'נסי האנגלי. בשנת 1853 נהרסו כליל החומות הרומיות ששופצו במאה ה – 13.

 

המודרניסטה

במהלך המאה ה-19 הגיעה המהפכה התעשייתית לעיר והעיר גדלה ויצאה מבין החומות.

המודרניסטה זו הגרסה הקטלאנית לזרם הבינלאומי לאמנות ולעיצוב הידוע בשם אר-נובו. בברצלונה ישנו מספר יוצא-דופן של מבנים שצצו בראשית המאה ה – 20 ותוכננו ע"י אדריכלים מוכשרים ומקוריים שהבולט שבהם הוא אנטוני גאודי ויחד עמו דומנק אי מונטאנר (בנה את היכל המוסיקה ואת ביה"ח של סנט-פאו) וקדאפאלך פואיג'.

המודרניסטה מושפעת מהחידושים הטכנולוגיים כמו הופעת הפלדה – גורם המשפיע על טכניקת העיצוב בפלדה וזכוכית, וכן מושפעת מהגותיקה ואף מהסגנון המוסלמי.

האדריכלים חיפשו שפה ארכיטקטונית שתבטא את רוח התקופה ואת הרצון להרחיב את העיר וליצור מקומות מגורים נוחים.    אהבת הקווים המעוגלים, הקישוטים המצועצעים ועיטורי הגגות – כפי שקיימים בגותיקה הקטלאנית יצרו את סגנון המודרניסטה הברצלונאי הייחודי הנוטה לקישוט יתר ושימוש ביצירות אמנות כמו ציור, פיסול בזכוכית וריהוט.

ברובע האישמפלה נבנו רבות מיצירות המודרניסטה ושדרות גרסייה הן המשופעות ביותר בסגנון בנייה ייחודי זה.

גאודי, מונטאנר, פואיג' ואחרים היו פטריוטים קטלאניים שראו בבניינים כחלק ממכלול של יצירת אמנות, והם שיתפו בעבודתם בעלי-מלאכה מוכשרים – קדרים, פסלים, אמני זכוכית, רצפים ועוד.

סגנון המודרניסטה מוכר בהגזמה בכל אחד מתחומיו ולכן אך טבעי היה הדבר שלאחריו יבוא זרם רגוע יותר האוצר בתוכו ערכים הרמוניים וקלאסיים – זרם ה NOUCENTISME.

סגנון המודרניסטה מזוהה יותר מכל סגנון אחר כקטלאני ולכן לא ייפלא הדבר מדוע הוא היה כצנינים בעיניו של הרודן פרנקו.

בסמוך לפארק הסיוטאדלה קיים המוזיאון לאמנות מודרנית ובו אוסף מדהים של חפצי אמנות, רהיטים, תכשיטים, בדים, חפצי ברזל, פסלים, קרמיקה ובדי-ציור בסגנון המודרניסטה.

סגנון המודרניסטה שלט בעיקר בשנות ה- 20 וה-30 של המאה ה- 20.

 

תערוכות, דיקטטורה ומשחקים אולימפיים

בשנים 1888 ו- 1929 נערכו בעיר שתי תערוכות כמחווה לארכיטקטורה של העיר. תערוכות אלו גרמו למיליוני מבקרים להגיע לעיר – גורם נוסף להאצת הבנייה. 

התוצאה של התערוכות הייתה מצד אחד התמודדות עם בנייה מואצת של שכונות מגורים ומצד שני נטייה למונומנטליזם. כמו-כן יצרו התערוכות הזדמנות לפתח אזורים שהיו עד אז מוזנחים.   התערוכות אף משכו לעיר אדריכלים יידועי שם רבים, כמו מיז ואן דר רוהה, למשל, שהקימו ביתנים בסגנונות בנייה שונים.

התערוכות היו למעשה הצדעה לגאווה הקטלאנית שמן הסתם לא הייתה חביבה על הדיקטטור – חנרליסימו פרנקו, אשר הפסיק את הזרמת הכספים שהיו נחוצים להמשך התפתחות הבנייה. בנוסף לכך, בזמנו של פרנקו נהרסו בתי מודרניסטה רבים ובמקומם נבנו בתי מגורים חסרי סגנון ואופי.

בכל זמן שלטונו של פרנקו (1939 – 1973) היה דיכוי ברזל של הזהות והתרבות הקטלאנית, איסור על שימוש בשפה ובמוסיקה הקטלאנית ועוד. קטלוניה כולה סבלה מהתמוטטות כלכלית.

בשנת 1975 מת הדיקטטור ודון חואן קרלוס הוכרז כמלך ספרד. הוא התיר את כינונם מחדש של החנראליטאט וממשלת קטלוניה.

לאחר מותו של פראנקו חזרה שוב הפריחה לברצלונה. בשנות ה-70' של המאה ה-20 קיבלה העיר אוטונומיה והשפה הקטלונית קיבלה מעמד חוקי, מה שהביא לפריחת הלאומיות והתרבות הקטלונית. כנראה שאנו נמצאים היום בשיאה של תקופת פריחה זו. כיום ברצלונה נמצאת בתקופה מצוינת, והיא אחת הערים העשירות באירופה, כלכלית ותרבותית.

לאחר מות הדיקטטור החלו לחשוב בברצלונה על האולימפיאדה.

 

עיר המעצבים – פרויקטים, לא תכניות.

בראשית שנות ה – 80 של המאה ה – 20  החליטה מועצת העיר לתמוך בפיתוח חוג מצומצם של פרויקטים ולהעדיף בניית פארקים וכיכרות על-פני תכניות פיתוח גרנדיוזיות.

התוצאה הגיעה בצורת מדרחובים, פינות ירוקות וגנים ציבוריים שמייפים את התשתית האורבנית הצפופה ומסייעים בקיום המוניטין של ברצלונה כעיר שבה העיצוב הנו מודרני ומרגש.

העיצוב בברצלונה זועק מכל פינה בעיר – בכיכרות, בפארקים, עיצוב הרחובות, עיצוב חלונות הראווה, עיצוב הפנים של החנויות, המסעדות ובתי הקפה, אפילו הדרך בה נארזות המתנות.

בשנות ה – 80 הופנתה תשומת הלב גם לעיצוב מקומות הבילוי הליליים שכל אחד מהם מנסה להתבלט מעל האחרים ומהתוצאות נהנים המבקרים. מקומות כמו פלאסה-ריאל, המאר-מאגנום והפורט-אולימפיקו וכן בארים אופנתיים באישמפלה ומקומות מפגש נוצצים בפרברים העשירים שלמרגלות גבעת הטיבידאבו אשר במערב העיר.

תכנית פיתוח הפארקים והכיכרות כללה גם תכנית להצבת פסלים במקומות ציבוריים – על מנת ליצור מוקדים בנקודות עירוניות שבמקרה אחר לא היה נשקף להן כל עתיד.

ברחבי ברצלונה מוצבים פסלים רבים כמו למשל פסלו של חואן מירו "האשה והציפור" המוצב בפארק חואן מירו, או פסלו של רוי ליכטינשטיין – "מחווה לברצלונה", פסל "הדג" של פרנק גרי, פסל "דוד וגוליית" ועוד רבים ואחרים.

העצים בברצלונה תופשים מקום של כבוד: עץ האלון ירוק העד הנו העץ המאפיין את אזור ברצלונה. עצי המייפל (האדר) והדולב המצויים ברחובות רבים (כולל בראמבלה) הובאו לספרד רק לפני 600 שנה. הברושים האיטלקיים הם כסמל להכנסת אורחים ואילו עצי התמר הובאו מן המושבות שמעבר לים לפני כ – 100 שנה.

 

פיתוח בעקבות האולימפיאדה

בשנת 1986 הוחלט על קיום אולימפיאדת ברצלונה בשנת 1992. ברצלונה הייתה חייבת לעבור שינוי מהפכני כדי שתוכל לקיים אירוע ענק שכזה.

האדריכל אוריול בוהיגאס היה חוד החנית של תכנית האב החדשה שכללה שיפור של רובעי מגורים קיימים ומוזנחים, ניקוי אזורי פסולת, עוני ועזובה כמו למשל לאורך רצועת החוף שבין אזור ברצלונטה לפורט-אולימפיקו, בניית כפר אולימפי שישמש לאחר האולימפיאדה כשכונה חדשה, שפור התחבורה כמו מערכת רכבות מודרנית, מערכת ביוב מודרנית, היכלי ספורט חדשים, בתי מלון ישנים שיעברו שפוצים ושיתאימו להלנת האורחים הרבים.  70,000 עובדי בניין גויסו מכל רחבי ספרד כדי להשלים את הבנייה בזמן והכל פעל תחת הסיסמה: "ברצלונה היי יפה!" Barcelona posa’t guapa"

ברצלונה הפכה לעיר יפהפייה.

לטובת שינוי פני העיר עמד תקציב ענק. אם עד לאולימפיאדה נערכו בעיר שינויים קוסמטיים – הרי שלאחריה נערך הניתוח הממשי.

ברצלונה נחנקה מהתחבורה המרובה ולכן נסללה רשת כבישי טבעת המקיפים את העיר ומחברים את רובעיה, חלקם במנהרות תת-קרקעיות.

בעיר העתיקה הוקמה מערכת ביוב חדשה, חלק מהבתים שופצו וחלק נהרסו במטרה לבנות במקומם בתי מגורים לדיור זול.

חוף הים נוקה, שופץ והורחב ולכל אורך רצועת החוף נקבעו אזורי משחק, מקלחות, קיוסקים, מגרשי כדור-יד ואלפי כסאות נוח. כמו-כן הוקם מעגן יאכטות שהוא מהעמוסים ביותר בים התיכון.

בצד הדרום מזרחי, קרוב לנמל הימי ולנמל התעופה, הוקם אזור תעשייה נרחב.

האולימפיאדה הצעידה את ברצלונה למאה ה – 21.

 

ברצלונה – גבולות סביב לה

הגבולות הטבעיים של ברצלונה הם: בצפון נהר בסוס, במזרח הים התיכון, בדרום ומערב – נהר ליובריגט ובמערב רכס הרי קולסרולה עם גבעת הטיבידאבו המתנשאת לגובה של 542 מ'.

תכנית ההרחבה שנעשתה במאה ה – 19, האישמפלה, חיברה בין הרובע הגותי והסיוטאט וולה לבין כפרים כמו Poble sec שלמרגלות המונטז'ואיק או Gracia השוכן ממערב לאישמפלה, אזור תעשייה בשם Sants ועוד. ברצלונה "בלעה" כפרים אלו וקל להבחין בתוכניות המתאר שלהם השונות כל-כך מתכנית האישמפלה. הרחוב הארוך ביותר, המפואר והשונה מכל רחובות העיר הוא הדיאגונאל החוצה את ברצלונה באלכסון לאורך של כ – 10 ק"מ.

 

בגלל המגבלות הטופוגרפיות – ברצלונה היא "עיר נקניק" שיכולה להתפשט רק לשני כוונים – צפון ודרום. אבל גם כאן קיימות מגבלות התפשטות בצורת ערי לווין הנטועות במקומן שנים רבות ותפקדו כאזורי תעשייה וחקלאות.

ערי הפרברים הללו שייכות לברצלונה רבתי ושמותיהן: הוספיטאלט, באדאלונה, סאבאדל, טאראסה וסנטה קולומה דה גראמאנט.

בשנים האחרונות מתקיימת האצת בנייה ממערב לרכס הגבעות, באזור הפריפריה.

בברצלונה רבתי מתגוררים כ – 4 מיליון תושבים. זו עיר בעלת צפיפות אוכלוסין גדולה, אך בזכות הפארקים, העצים, החוף הנקי והפתוח לבריזת הים וכן אזורי התעשייה שהוזזו ממרכז העיר למבואותיה – זו עיר חיה, נושמת, תוססת, מרתקת ומעוצבת. עיר שהיא בעצם מוזיאון פתוח, חגיגה לשוחרי האמנות והיופי, עיר גדולה.

 

 ברצלונה – כרונולוגיה

•          27 לפנה"ס – 14 לספה"נ המושבה הרומית BARCINO תחת שלטון אוגוסטוס.
•           מאות 3 –4 לספה"נ בניית החומות הרומיות כנגד הפראנקים והאלמנים.
•           415 פלישת הוויזיגותים וייסוד ממלכת טולסה (טולוז) ממנה קמה קטלוניה.
•           717 פלישת הערבים. שם העיר BARJELUNAH .
•           801 הפרנקים כובשים את העיר ומספחים אותה לממלכת קארל הגדול.
•           1131 איחוד קטלוניה ואראגון. ברצלונה הופכת לעיר מסחר מרכזית.
•           1213 –1276 חואמה ה- I . בניית חומה חדשה. ימי קטלוניה הגדולה, מסחר, שגשוג ובטחון.
•           מאות 13 – 14 המשך תקופת השגשוג – בניית הרובע הגותי.
•           תחילת המאה ה – 15 ברצלונה נשלטת ע"י מדריד.
•          1462 – 1473 מלחמת אזרחים קטלאנית והתמוטטות הכלכלה.
•           1640 מרד כנגד שלטון קסטיליה.
•           1714 ברצלונה מוכרעת ע"י צבאות ספרד וצרפת. קטלוניה מתדרדרת למעמד של פרובינציה זניחה. הסיוטאדלה הופכת לסמל לשלטון הדיכוי של בית בורבון.
•          1813 עזיבת צבא נפוליון. צמיחה תעשייתית (בעיקר טקסטיל), גידול באוכלוסייה.
•           1859 אישור תכנית סרדה – תכנית התרחבות העיר מעבר לחומות. LA EIXAMPLE .
•           1888 תערוכה בינלאומית מביאה לעיר כ – 2 מיליון מבקרים.
•           סוף המאה ה – 19 תחילת המאה ה – 20 בנייה ברובע EIXAMPLE  מלווה בדוגמאות רבות של סגנון המודרניסטה.
•           1929 תערוכה בינלאומית על גבעת היהודים – מונטז'ואיק.
•           1936 – 1939 מלחמת האזרחים, פועלים חמושים בברצלונה כנגד הלאומנים בראשותו של חנרליסימו פרנקו. בסופו של דבר, בשל סכסוכים פנימיים בין קומוניסטים לאנארכיסטים, נופלת ברצלונה בידי הלאומנים. דיכוי ברזל של הזהות והתרבות הקטלאנית. כל האזור סובל מהתמוטטות כלכלית.
•           1977 מוכרזת מלוכה בספרד תחת שלטון המלך דון חואן קרלוס I שמתיר את כינונם מחדש של החנראליטאט והפרלמנט של הממשלה האוטונומית של קטלוניה.
•           1992 האולימפיאדה בברצלונה – פיתוח אזרחי מואץ.

 

 טיולים מאורגנים לספרד

אם אתם נמצאים בברצלונה ובא לכם לראות משחק כדורגל מרתק ומהנה,
תוכלו למצוא כרטיסים למשחק של ברצלונה כאן