ביקור בכפר קולוסוק שבמזרח גרינלנד

כתב/צילם: אשחר יופה

הכפר קולוסוק שוכן על אי קטן לחופה המזרחי של גרינלנד בקו רוחב 65 צפון על קו אורך 42 מערב. הכפר מונה אוכלוסייה של כ- 350 תושבי קבע שרובם מבני האינואיט. אל הכפר הגענו בטיסה ישירה משדה התעופה העירוני של בירת איסלנד ריקיאוויק המרוחקת כ-300 מייל ושעתיים טיסה במטוס טורבו-פרופ מהיר. ביקור בכפר הקטן, הציורי והמסקרן הותיר רושם רב ופותח צוהר לתרבות בני האינואיט המוכרים גם כאסקימואים.

  

אנשי האינואיט של מזרח גרינלנד בעלי החזות המונגולית

ביום בהיר באמצע הטיסה מערבה מאיסלנד לגרינלנד ניתן להבחין בהבדל הבסיסי בין שני האיים. איסלנד, הקטנה מבין השניים והצעירה גיאולוגית מוקפת חופים ירוקים ומיושבים ובהרי געש פעילים. אקלימה ממותן על ידי זרמי הגולף החמימים המקיפים אותה הבאים מדרום. כאשר קרב המטוס 100 קילומטרים מחופי גרינלנד נזרע האוקיאנוס במיליוני גושי קרח הצפים מהקוטב הצפוני דרומה בזרם קר והפוך מזרם הגולף הנקרא זרם לברדור. זרם זה הופך את גרינלנד, האי הגדול בעולם ששיטחו 2,000,000 קמ"ר לארץ קפואה וקשוחה בה לא ניתן לטעת עץ ולזרוע שדה.
בני האינואיט, שמשמעות שמם "העם" בשפת Kalaallisuit נמנים עם חברות הציידים לקטים האחרונות בעולמינו. עם קטן ומיוחד זה הפך באלפיים השנים האחרונות ארץ קשוחה זו לבית. אז איך שורדים בארץ קפואה בה אין עץ להדליק אש? ממה בונים את הקיאק המסורתי ואת מזחלת הכלבים לצאת למסע הצייד ומה עם האיגלו המיתולוגי ? והאם גם היום שולחים את הזקנים למות בקרח? ביקור קצר של 24 שעות בכפר קולוסוק עונה ביסודיות על כמה מהשאלות ומצית את יצר הדמיון ההרפתקה והסקרנות.

 

נוף אוקיאנוס זרוע קרחונים בעת הנמכה לקראת נחיתה בגרינלנד  שמאל: אוקיאנוס של קרח בחודש אוגוסט 

 

 

כאשר המטוס הקטן יורד לנחיתה נדבקות הפנים לחלון, בחוץ ים קפוא זרועה קרחונים של ראשית חודש אוגוסט. ברקע רכסי גרניט עתיקים וגבוהים מהם גולשים קרחונים למלא העין, המטוס פותח גלגלים מעל גושי הקרח הצפים בים ונוחת ברכות על מנחת עפר מאובק. כבש המטוס נפתח ואת צוות האוויר האיסלנדי, הויקינגי למראה מחליפים עובדי השדה האינואיטים בעלי החזות המונגולית. בגרינלנד הענקית והקפואה אין כבישים, התחבורה מתנהלת ברובה בים באוויר או ברגל. המלון היחיד באזור קרוב מאוד למנחת. מהמלון הקטן והמצוין אנו צועדים רגלית לכפר.
כבר כמעט 200 שנים שגרינלנד העצומה נשלטת ומתוחזקת על ידי ממלכת דנמרק הקטנה. כיום חיים בגרינלנד 57,000 תושבי קבע אשר רובם המכריעה רואים עצמם כבני האינואיט. בשנת 2008 הצביעו תושבי גרינלנד בעד שלטון עצמי וכיום תושבי האי העצום מנהלים באופן דמוקרטי ועצמאי את חייהם. ממלכת דנמרק עדיין אחראית על קשרי החוץ של האי, תומכת מסבסדת וממנת בריאות חינוך ותחבורה ונוכחותה בשטח ניכרת.

 

ציד כלבי ים  על גושי הקרח הצפים.  אנשי האינואיט של מזרח גרינלנד עדיין נחשבים ציידים לקטים

בכניסה לכפר על גוש קרח בגודל בינוני הצף בים עומדים שני אינואיטים ופושטים עור כלב ים אפור שזה עתה ניצוד. את יתר כלבי הים שצדו הם קושרים ומשליכים למים סמוך למעגן. "מי הים הקרים של חודש אוגוסט מושלמים כדי לשמר בשר" אומר לנו בן הכפר שמלווה אותנו. "צייד אמתי הוא רק צייד שהרג דוב קוטב" אומר בנון-שלנטיות מורה הכפר שמארח אותנו במוזיאון קטן ומרשים מאוד שהקימה אשתו בבית שננטש מיושביו לאחרונה. "מבחינתנו דוב הקוטב הוא מלך היצורים בגרינלנד, כל דוב מתנהג בצורה שונה וישנו כבוד הדדי רב בניינו אנשי האינואיט ובינם הדובים. כיום ישנן מגבלות ומכסות צייד, מספר דובי הקוטב בגרינלנד נמצא כמה שנים בעלייה ואנו צדים את הדובים בעיקר בחורף. בעיקר כאשר אילו המתקרבים יתר על המידה לבתי הכפר." ובאמת, על כל קיר בית אליו נכנסנו ראינו את עור הדוב הלבן.
הכפר קולוסוק מרשים במיקומו על מפרץ שקט זרועה גושי קרח צפים. פסגות הרים חדות משתקפות במים ובקתות התושבים הצנועות עשויות העץ והפח צבועות שלל צבעים. בינות הבתים המרחב הציבורי זרוק ומוזנח וכמעט ליד כל בית יושבים ומשחקים כלבי הסקי גזעיים עם גוריהם שזה עתה נולדו. בחורף נרתמים הכלבים למזחלות ובני המקום יוצאים למסעות צייד הנמשכים כמה ימים. מארחינו מראים לנו את הקיאק, כלי השייט המסורתי.

מהיכן העץ ממנו עשוי הקיאק, עץ אינו גדל בגרינלנד אני שואל את מארחי. "העץ מקורו ביערות סיביר הרחוקים בצדו השיני של הקוטב. משם בולי העץ נסחפים בזרמי הקוטב עד חופי גרינלנד. יתר הקיאק כמו יתר 90% מהמוצרים שאנו צורכים ומיצרים באופן מסורתי עשויים מכלבי הים שאנו צדים. הקיאק המסורתי מלופף עורות ושומן כלבי ים הדוחה את המים. את בשר כלב הים אנו אוכלים ומאכילים את כלבי המזחלות". נע? אני שואל. "כן, נע, קפוא או מבושל". שבטי האינדיאנים, תושבי אמריקה כינו את בני האינואיט בכינוי הגנאי "אסקימו" שמשמעותו אוכלי בשר נע. כינוי שכידוע דבק. "ראה שגם בגדינו וחליפות השלג המסורתיות עשויות מעור כלבי הים החם והמבודד".
איך אתם מבשלים ומדליקים אש, אם אין בגרינלנד חומר בערה טבעי כמו עץ או שיח ? "אש אנו הצתנו בעבר בשפשוף גזרי עץ יבשים שנסחפו מהים בזרדי עשב. הבישול נעשה על כלי המכיל שומן כלבי ים וניצת כמו פתיליה. עליו שמים סירים ומבשלים." האם אי פעם בניתם איגלו? "האינואיטים במזרח גרינלנד בונים איגלו. בניית איגלו מקרח שייכת לתרבות האינואיט בצפון קנדה. לנו ישנם שני סוגי מחסות מסורתיים. בית חורף עמיד לרוחות וקור קיצוני עשוי אבן בוץ ועשב ואוהלי קיץ עשויים עורות כלבי ים".
קהילת האינואיט הקטנה של מזרח גרינלנד הייתה מבודדת מהעולם במשך מאות שנים. אנשיה חיים מבודדים באזור כמעט בלתי נגיש בין פיורדים צרים קרחונים וים הנמצא במצב קיפאון מרבית ימי השנה. הדנים דואגים לשלוח ספינת הספקה מדי שבועיים במהלך חודשי הקיץ הקצרים בהם ים הקרחונים מפשיר. הספקה זו נאגרת במחסנים ואמורה להספיק לשנה שלמה. בכפר חנות מכולת מסובסדת מלאת כל טוב הכוללת גם מאפיה. "לא אנו לא נוהגים לשלוח את זקנינו לקרח.. גם בעבר המצב לא היה ממש כך". מרגיע מארחינו מורה הכפר. "היום יש לנו מרפאה מודרנית בכפר ואם צריך פינוי לבית החולים הדנים דואגים להליקופטר אמבולנס גם בחורף כשהכל קרח על חשבון המדינה. הבעיה שהיום בגלל השינוי הקיצוני בתזונתנו אנו סובלים ממחלות קשות מהן לא סבלנו בעבר ובראשן הסוכרת".

בכנסייה הלותרנית המטופחת במרכז הכפר צעיר מקומי קורא לנו מהתנ"ך שתורגם לשפת Kalaallisuit .זוהי שפת האינואיט הרשמית של גרינלנד הנכתבת כיום באותיות לטיניות וניבים דומים לה מדברים גם בקנדה, אלסקה וחלקים מסיביר. זו גם השפה בה כתובה תוכנית הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטה של גרינלנד הנמצאת בבירה נוק. האינואיטים כמו יתר עמי צפון אמריקה הפרה קולומביאנים היגרו לצפון אמריקה דרך ים ברינג בין אלסקה לסיביר שבאסיה לפני אלפי שנים. לאחר עבודה יסודית של מיסיונרים דנים נראה כי הנצרות הכתה שורשים עמוקים בתרבות האינואיט. אך עדיין בשיחה לא מעמיקה מדי עם בני המקום ניתן להתרשם שהאמונה הישנה, השמאנית אנימיסטית עדיין נוכחת. רמזים עבים לכך הם האמונה החזקה של בני המקום בגלגול נשמות ופסלי טוטם קטנים מגולפים בעצמות לוויתן וקרני ובקרני אייל הצפון הפזורים בכל עבר.

אנו עולים על שתי סירות מנועה מהירות נהוגות בידיהם האמונות של שניים מבני הכפר. היעד חזית קרחון אדיר שנשבר למפרץ. הקיץ הגיעה מאוחר השנה למזרח גרינלנד. הים עדיין חצי קפוא. גושי קרח בשלל צורות וצבעים צפים לצדינו. המראה מרהיב, השייטים מאיצים מהירות ומתמרנים במיומנות בין גושי הקרח הצפים. אחרי זמן מה אנו ניצבים בשולי ים קפוא מול חזית הקרחון. את השקט המושלם מפריעה רק משק כנפי להקת אווזי בר קנדיים. המילים נעתקות מעוצמת הטבע. בשייט חזרה למעגן אנו נחסמים על ידי גושי קרח שסוגרים את כניסתנו לאזור העגינה. לאחר שני ניסיונות מעקף לא מוצלחים מוציא השייט המוביל ונווט הראשי צלצל ברזל ארוך ומזיז במיומנות את גושי הקרח הצפים. אנו במעגן, עולים למלון הדני החם ישר לארוחת הערב המפנקת.
אני שואל את המורה איזה עתיד הוא רואה למקום. תשובתו עצובה ופסימית. "הממשלה מתכננת להעביר את שדה התעופה הראשי מהכפר שלנו לכפר אחר, גדול יותר ומרוחק באי שכן. במקרה כזה יהפוך המקום למנותק עוד יותר מהעולם. מעט התיירים שפוקדים את המקום יחדלו מלבוא. צעירים משכילים יחששו מלחזור בגלל הניתוק והאוכלוסייה תיטוש בהדרגה את המקום. אני חושש כי הממשלה גם תפסיק את שירותיה בהדרגה. אם תביט היטב תראה שלא מעט בתים כבר ננטשו". למחרת אנו ממריאים חזרה לאיסלנד. ריקיאוויק הקטנה והיפה, עיר הבירה הצפונית בעולם נדמית פתאום כמרכז הציוויליזציה. מראות הטבע של מזרח גרינלנד והמפגש המרתק עם תרבות האינואיט הותירו רושם עז.