מונחים כלליים
אוררטית ממלכה - ממלכה עצמאית במזרח תורכיה - במאות ה6-9 לפנה"ס, באזור המכונה הרי ארמניה, בתחום יובליו העליונים של נהר הפרת, ומזרחה לעבר הרמה האירנית. צפונה נמשך שלטונם לעבר הרכסים הפונים אל הים הכספי. השם לממלכה ניתן על ידי האשורים שבתחילה קראו להתאגדות השבטים בשם נהירי כלומר- שמעבר לנהר. תחום שלטונה היה סביב ימת ואן ומזרחה.במספר אתרים נמצאו עדויות למערך החברתי והכלכלי של הממלכה. בירתה הייתה בעירו של האל חלדי - תושפה על הגדה המזרחית של ימת ואן.
חיתים אימפריה - אימפריה עתיקה ששכנה בלב הרמה האנטולית במאות ה12-19 לפניה"ס. בירתם היתה בחתושה (ראה סעיף). ראשון המלכים היה אניתה ששלט בעיר קושרה. עם הרחבת שטחי הממלכה, עברה הבירה לחתושה. בראשית ימי הממלכה, נערכו מסעות כיבושים לעבר אגן הפרת והחידקל. שקיעתה של הממלכה עדיין אינה ברורה לנוכח האירועים שגרמו לכך. עיר מרכזית נוספת הקשורה לתרבות זו היא כולטפה( בקרבת קייסרי) שנקראה בעבר גם כניש. מצטפא כמאל (אתתורכ) בקש לראות בחיתים ומורשתם חלק מהלאומיות התורכית שבקש לטפח בשנות השלושים של המאה ה20.
העות'מאניים - סביב שנת 1300 שלטה משפחת עות'מאן על איחוד השבטים התורכים שחדרו באיטיות מהמזרח, תוך חיפוש שטחי מחייה חדשים. בשנת 1301 ניצח עות'מאן גאזי הראשון את הצבא הביזנטי והפך את המלחמה בנוצרים (הביזנטים) ל"מלחמת מצווה" בכופרים. תוך 100 שנה הצליחו העות'מאניים להקים אימפריה שהשתרעה מהדנובה עד נהר פרת. כיבוש איסטנבול ב1453, סימל את חיסול היישות הנוצרית בקונסטנטינופול והפיכתה לעיר הבירה של העות'מאנים. במאות ה15 וה16, כבשו העות'מאנים את סוריה, ארץ ישראל ומצרים מהממלוכים. בזמנו של סולימן המפואר (בונה חומות ירושלים), הגיעה האימפריה לשיאה וממנה ואילך החלה תקופת הדעיכה של האימפריה העות'מאנית. בית המלוכה העות'מני בוטל ב1924 ע"י מצטפא כמאל.
ח'מאם תורכי - מקורו של החמאם הטורקי, מבית המרחץ הרומי ביזאנטי שהיה נפוץ ב"אסיה הקטנה" היא רמת אנטוליה. בית מרחץ טורקי נמצא בכל עיר טורקית המכבדת את עצמה. תהליך הכניסה הוא כדלהלן. בכניסה מקבלים חדרון קטן להחלפת הבגדים ולהשארת מזומנים. לאחר מכן מתעטפים ב"פשטאמאל" - מגבת המכסה על אזור החלציים. לאחר מכן עוברים דרך החדר הקר אל החדר החם ה"הראראט", בו בד"כ שוררת טמפרטורה גבוהה ולח מאד. במרכז החדר מצוי "הגובאק טאשי", במה מוגבהת מאבן שיש המצויה ישירות מעל תנור מוסק בעצים או פחם, עליה ניתן להתפרקד עד בואו של ה"טלאק" - בלן בתורכית שהתמחותו שאובה ממסורת בת מאות שנים. מכאן ואילך מוסרות שכבות של עור מת וחי בשילוב של קרצוף ומשיחת הגוף בסבון ובשמני מסאז'. בחלק מהחמאמים כיום נשים וגברים מקבלים טיפול בחדר אחד (במיוחד אם מדובר על חמאם המועד לתיירים).
שטיחים - היה ותכנסו לחנותו של מוכר שטיחים בתורכיה, לאחר שתתכבדו בשתיית תה מתוק ייפרסו לנגד עיניכם שטיחים רבים מספור. כל שטיח יזכה לתשומת לב ולתיאור מקורו, משמעותו והמוטיבים הגלומים בו.
יש להבדיל בין שטיח לבין "קילים" העשוי מאריג גס יותר. בדרך כלל שטיחים יימכרו בבזארים הגדולים אולם מקורם הוא במרכז רמת אנטוליה, מקום רבצם של עדרי הצאן הגדולים. היבט מרתק בשטיחים הוא ההיגד הנשי. הנשים הן אלו הטוות בפלך ואורגות בנול. כאשר אשה תורכית רוצה לכתוב מכתב, היא אינה משתמשת בעט ובנייר אלא בצבע ונול. באמצעות הסמלים נותנות הנשים התורכיות ביטוי למחשבות, שתרבותן אינה מתירה להן לבטא במילים. כך למשל אשה אשר אורגת לתוך קילים מצבה, הנתפסת בדרך כלל כסמל למוות, כוונתה לומר: אם איאלץ אי- פעם להיפרד מאהובי - אמות.
אזור אנטליה
הרי הטאורוס (Toros) - מהווים את שרשרת ההרים הגבוהה בדרום המדינה. אורך שרשרת ההרים 1500 ק"מ ורוחבה הממוצע כ-150 ק"מ. שיאי הטאורוס מגיעים ל3700 מ' ברכס האלאדלאר ו3500 מטר ברכס הבולקאר. גובה זה אינו עולה על שיאי הפונטוס בצפון, אך נשמרת רציפות של רכס גבוה לאורך מאות קילומטרים ומתקבלת תחושה של חומה אדירה. במקומות מסויימים נופלים ההרים לים התיכון בכמעט 90 מעלות. באזור אנטליה, בולטים רכסי הביי והדיבריז, המגיעים לגבהים של 2500- 3000 מ' ואשר סוגרים ממערב ומצפון על המישור
אנטליה ((Antalya - העיר נוסדה במאה השנייה בידי אטאלוס השני מלך פרגמון. רומאים, ביזנטים סלג'וקים עות'מאנים ואיטלקים היו כולם כובשי העיר בזמנם. בעיר העתיקה הציורית, קלאיצ'י, בתי עץ מסורתיים, "מלונות בוטיק" ציוריים ונמל ציורי מהיפים בתורכיה.
גוזלמה ((Guzleme - מאכל עממי, הנהוג באזורי אנטליה ודרום מערב תורכיה. מדובר על סוג של "מופלטה" תורכית. הבצק נאפה על גבי טבון, לאחר מכן מושכים אותו בשמן זיתים או חמאה ומגלגלים אל תוכו גבינת עיזים ומתבלים בצמחי שדה, דוגמת נענע או אזוב. התוצאה נהדרת
ליקים (Lycians) - התושבים הקדמונים לאורך החופים הדרום מערביים של טורקיה (באזור המשתרע כיום מאנטליה מערבה לפאטייה). ככל הידוע מוצאם מתייחס אל החיתים שישבו במרכז רמת אנטוליה ומהגרים מאזורי האיים היוניים. התקופה הליקית היתה בין המאות ה19 עד ה13 לפניה"ס. הליקים תמיד יצרו פדרציות (בריתות) מקומיות ויצרו בתוך כך הגנה מתמדת על זכויותיהם כסוחרים. הם ידועים בעיקר בזכות המונומנטים המפוסלים הגדולים שיצרו ואשר השתמרו היטב עד ימנו ובהם קברים חצובים ומפוסלים,תחריטי סלע ומבני ציבור גדולים. בפדרציה הליקית היו 19 ערים הידועות בהן: אריקנדה ,מירה כסנטוס, קקובה ואנטיפלוס (קאש).
אירידיר ((Egridir) - עירה טורקית על שפת אגם הקרוי גם הוא אגם אירידיר בארץ האגמים הטורקיים כ200 ק"מ צפונית לאנטליה. נמצאת בגובה 900 מ, העיר נוסדה בידי החיתים, אולם רק בתקופה ההלניסטית נודעה לה חשיבות, עת שכנה על הדרך הפרסית מהחוף האגאי לפרס. הסלג'וקים ייסדו בה מבצר גדול וחאן. כיום היא עירת נופש פנימית המשמשת את הטורקים ומידי פעם גם טיילי הג'יפים מישראל פוקדים אותה במהלך מסעם.
נהר הקופרולו ((Koprulu - נהר היורד מרכסי הטאורוס לים התיכון בגבול ליקיה ((Lycia ופיסידיה (Pysidia). הנהר יוצר קניון מרהיב בחלקו התחתון, אליו נשפכים מעיינות שכבה מכל עבר. במקום זה עומד גשר רומאי עתיק (משוחזר) בדרך לעתיקות העיר ההלניסטית סלגה הנמצאת במרומי הרכס ועל שמו קרוי הנהר - קופרולו או בטורקית נהר ה"גשר". בימי הקיץ משמש הנהר אבן שואבת לשייטי הרפטינג, ולמטיילים הבאים לפנינת נוף זו (המוכרזת גם כפארק לאומי), לקרר את עצמם בטבילה במי המעיינות הקרים של הנהר.
אזור קפדוקיה ומרכז טורקיה
רכס האלאדלאר ((Aladaglar - הרכס הגבוה ביותר בטאורוס. הרכס עצמו מהווה את הנקודה בה פונה קשת הקימוט העצומה של הרי הטאורוס מכיוונם הכללי מזרח - מערב, לאורך הים התיכון לכיוון צפון מזרח ולפנים היבשה. אורכו מצפון לדרום הוא כ35 ק"מ ורחבו כ20 ק"מ. ההרים מתנשאים ממזרח לעיר נידה ומדרום להר הגעש ארג'יאס ופסגותיו הראשיות של הרכס הן:דמירקזיק (Demirkazik) - 3756 מ', אמבלר (Embler) - 3723 מ', קיזילקאיה (Kizilkaya) - 3725 מ', וקאלדי (Kaldi) - 3736 מ'. הרכס המבודד, הקניונים האדירים שבו והאגמים האלפיניים שבין פסגותיו, הפכו אותו לנקודת משיכה לטיילים ובעיקר לצפרים, עקב מיקומו על קו הנדידה של ציפרי מזרח אירופה, בדרכן דרומה וצפונה מעל תורכיה, סוריה וארץ ישראל. הרכס יורד בתלילות לכל העברים אולם בעיקר לצידו המזרחי, שם מתחתר נהר הזמנטי ((Zamanti, בדרכו ליצור את נהר הסיהאן הנשפך לים באדנה. השלגים היורדים על ההר נובעים בתחתיתו במספר נביעות קארסטיות גדולות, הבוקעות מסלעי הגיר הקשה ויוצרות מספר מפלים מרהיבים בנקודה הנקראת קפוז באשי.
אנקרה (Ankara) - בירתה של הרפובליקה התורכית משנת 1923. יושבים בה כ8.5 מליון תושבים. בעיר מרוכזים משרדי הממשלה, הפרלמנט ומרכזי כלכלה גדולים. העיר שוכנת על צומת דרכים חשוב. כיום ניתן לראות בה שרידים רומאיים. לאחר כיבושה ב1354 בידי העות'מאנים, נערך בקרבתה קרב חשוב עם המונגולים ובסיומו נשבה הסולטאן ביאזיד. בתקופה העות'מאנית, עסקה האוכלוסייה בגידול צמר כבשים (צמר אנגורה -אנקרה) ובשווקו לאירופה. מוצטפא כמאל אתאתורכ קבור בה במוזוליאום מיוחד, בו נמצאת גופתו החנוטה.
עמק הגרמה בחבל קפדוקיה ((Cappadocia- Gorme - חבל ארץ מיוחד בינו שעוצב באופן משולב בתהליכי בליה טבעיים וניצול אנושי. הרכב הקרקע באזור הינו וולקני ומקורו בהרי געש הגדולים במרכז רמת אנטוליה הארג'יאס וחסן דאג. הטוף הרך הנושא מעליו שכבות קרקע ושרידי בליה של סלעים קשים עוצב בצורה של עמודונים וארובות מוזרות, עמקים סגורים ו"חמוקי סלע" מרהיבים. קפדוקיה היוותה אזור ספר של האימפריה הביזנטית וככזו התפתחה בה תנועת הנזירות. הנזירים ניצלו את יתרונות הסלע הרך וחצבו בו מאות כנסיות, חדרי התבודדות ומבצרי סלע. כיום זוהי אחת מאטרקציות התיירות החשובות של תורכיה.
יורוק ((Yoruk - נוודים המזכירים את הבדואים בצורת חייהם. בחורף הם נודדים למקומות נמוכים יותר ובקיץ ניתן למצוא אותם סמוך למעיינות בהרים וברמת אנטוליה באזורים בהם יש מספיק עשב למרעה. המאפיין את היורוק הם אוהלי הקידר השחורים העשויים משיער עיזים. מאפייני אורח החיים המסורתי ממשיך להשפיע בעיקר, ניתן לזהות את לבושן המסורתי של הנשים. מקורם של הנוודים בעמים שחיו ברמת אנטוליה וככאלו הם נמצאו כאן לפני פלישת השבטים התורכמניים.
הערים התת קרקעיות - במספר כפרים, במערב קפדוקיה, מצוי מבוך של מערכות תת? קרקעיות חצובות, שנועדו למגורים ולאכסון. הקלות הרבה בה ניתן לחצוב במשקעי הטוף, גרמה לכך שהאוכלוסייה בתקופות קדומות העדיפה להתגורר בפרקי זמן מסויימים מתחת לפני הקרקע. (בין אם לשם נוחיות ובין אם כמסתור בפני סכנה). בתוך המערכות נראות מחילות צרות המחברות בין אגפי המגורים. מחילות אלו ניתנות לחסימה בעזרת אבני גולל. בשתי מערכות (קיימאקלי ודרינקויו) ניתן לרדת בסלע כ8-10 קומות מתחת לפני השטח. חציבת המערכות משוייכת למאה ה8 לסה"נ ואילך. לדעת מספר חוקרים, שעסקו בתופעות מערכות המסתור בקפדוקיה ישנם כ80- 90 אתרים בהם מצויים מערכות קדומות כאלו.
קיסרי (Kayseri) - העיר נמצאת בלב מישור רחב ידיים, בו נמצא הר הגעש הכבוי ארג'יאס שגובהו 3915 מטר. שפכי הלבה שפרצו מלועו יצרו שטחים פוריים במישור. שפכי לבה אלו גרמו גם ליצירת הנוף הייחודי בקפדוקיה. למרגלות ההר נוסדה בתקופה ההלניסטית עיר בשם מזקה. בתקופה הרומית הפכה העיר לבירת מחוז ע"ש הקיסר טיבריוס. הסלג'וקים (1097) הקימו בה מבני ציבור וקברים. בעיר שרידי קברים חשובים של בני שליטים סלג'וקיים, חומות שבנו העות'מאנים ומדרסות.
חתושה ( (Hatusas - בירת האימפריה החיתית. שכנה בלב הרמה האנטולית. האתר העתיק התגלה בשנת 1834 בידי הוגו וינקלר ב1906. החפירות החלו כמה שנים מאוחר יותר בידי ארנסט שנטרה. עם מעט הפסקות, החפירות נמשכות עד היום. בעיר נחשפו חומות שערים, מקדשים מחסנים ומצודה ממלכתית. בכמה מקדשים נחשפו ארכיונים של הממלכה החיתית. אלה אפשרו לעמוד על אופייה של הממלכה.
אזור הקצ'קר ומזרח טורקיה
אררט ((Agri Dag - ההר הגבוה בתורכיה, מתנשא לגובה 5137 מ'. ההר הינו הר געש אשר פסגתו מכוסה קרחונים ושלג עד. לפי התנ"ך, כאן נחה תיבת נוח לאחר המבול. דרומית מערבית לפסגה מתנשא הר האררט הקטן, המתנשא לגובה 3896 מ', גם הוא חרוט וולקני טיפוסי. הרכס כולו נמצא בתחום תורכיה לא הרחק ממפגש הגבולות עם ארמניה ואיראן. ההר נראה היטב גם מבירת ארמניה, יירואן, ובעיני הארמנים הוא סמל לממלכה הארמנית הגדולה שהשתרעה בעבר במזרח תורכיה.
הרי הים השחור - קצ'קר ( (Kackar Daglar - אזור הבנוי סלעי גרניט וגנייס עתיקים וסלעי גיר צעירים. כיוון ההרים ממזרח למערב,אורכם כ-1200 ק"מ ורוחבם הממוצע הוא כ-100 ק"מ. ההרים הולכים ומתגבהים לכיוון מזרח. ההרים המערביים נמוכים יותר ומגיעים עד לנהר הקיזיל - -ארמק. החלק המזרחי גבוה בהרבה ומתחבר עם הרי גרוזיה. שיאם ברכס הקצ'קר בגובה 3932 מטר. קירבת ההרים לחוף הים השחור גרמה לכך שאין כאן דרכי מעבר רבות מהחוף לפנים המדינה. משור החוף כאן נקטע לשפכי הנהרות צפונה.
* בישראל מקובל המינוח היווני "הרי הפונטוס". מאחר ובתורכיה לא מקובל מינוח זה. לא השתמשנו בו.
נהר הצ'ורו (Coruh Neheri) - הצ'ורו הוא הנהר הגדול הצפון מזרח טורקיה. תחילתו ברכס מנצור, המערבי לרכס הקצ'קר. כאן נמצאת פרשת מים של שתי נהרות חשובים אחרים - הפרת הזורם דרומה לעבר סוריה ועירק והקיזיל ארמק הזורם מערבה וצפונה. הצ'ורו זורם מזרחה, ומקבל את מימיו מהרכסים הגבוהים של הקצ'קר מצפון ורכס מסצ'יט מדרום. קצת אחרי העיר העתיקה בייבורט ((Bayburt הנהר יוצר קניון עמוק החתור בסלע וולקני ואבני חול. באזור איספיר, ניתן לראות בעמק הנהר מצודות משמר גיאורגיות עתיקות. הכביש הסלול כיום לאורכו מאפשר גם הצצה לכפרים הנידחים החיים על חקלאות ובין היתר מגדלים אורז. באזור העיר בורצ'קה, פונה הנהר בתפנית חדה צפונה, חוצה את הגבול הגרוזיני ולאחר כ20 ק"מ נשפך לים השחור בסמוך לעיר הנמל באטומי. שפע המים והשיפוע הרב יחסית בו זורם הנהר הביאו את התורכים לבנות את הפרוייקט ההידרו- אלקטרי הגדול בסמוך לעיר ארטווין דבר שיגרום בשנים הבאות להצפה של כל כפרי עמק הנהר עד אזור איספיר. כיום משמש הנהר בחלקו לשייט סירות נהר אתגרי (רפטינג) ונחשב לאחד מעשרת הנהרות האתגריים בעולם לסוג ספורט זה.
אוזנגול (Uzangul ) - "האגם הארוך". מקווה מים טבעי שנוצר כתוצאה מגלישת קרקע בחלק הצפוני של הרי הים השחור. סביב האגם התפחה תעשיית תיירות של בתי מלון ובתי מלאכה. המקום משמש נקודת יציאה לסיורים בהרים סביב.
ייאילות ((Yayla - כאשר חוצים אזורים גבוהים בהרים בתורכיה בין אם ברגל או ברכב, ניתקלים קרוב לוודאי באותם כפרים קטנים המאכלסים ברובם רועים ואשר נקראים ייאילה בעיקר באזור הקצ'קר. הייאילות הינן יישובים ארעיים המאכלסים את תושבי הקבע של הכפרים הנמוכים יותר, אשר עולים להרים בתקופת הקייץ (בדרך כלל בין מאי לספטמבר). כפרים קטנים אלו הופכים להיות "בתי הקיץ" של הרועים. המשפחות עולות לייאילות עם כל מיטלטלהן. כיום הפכה העלייה לייאילה למרכיב תרבותי וניתן למצוא בהן גם צעירים משכילים השואפים לשמר את מורשת אבותיהם ועושים את חופשתם בכפרי הרים אלו.
העממים הגרוזיניים"- הלאזים (Laz) - המיעוט הגדול ביותר במזרח אזור חוף הים השחור. מוצאם קווקזי והם מדברים שפה הקרובה לגרוזינית. הם מפוזרים בעיקר בערים שלחוף הים המיושבות בצפיפות. הלאזים מרכזים בידם נתח גדול מהספנות התורכית, בעיקר הודות ליכולתם לגייס כוח עבודה גדול ומרוכז מהכפרים הקטנים בהרים. הלאזים ביססו את היאחזותם תןך כדי מלחמה עם הביזנטים במאה ה16. העות'מנים הפכו אותם למוסלמים, אולם הם מאד רחוקים מפונמנטליזם באמונתם.
גידול התה - באזורים מזרחית לטרבזון על מורדות ההרים הצפוניים, הודות לאקלים אידיאלי, גידול התה הוא האידיאלי ביותר. התה גדל בצורת שיח נמוך, בגבהים שבין חוף הים השחור ל600 מ'. איסוף העלים הוא עבודתם של נשים בלבד, ובמשך כל ששת החודשים החמים של השנה נראות הנשים במטעים קוטפות את העלים הטריים לסלים ומשם מוסע התה, כמיליון טון בשנה למפעלי העיבוד והייבוש בסביבת ריזה.
מפליאה העובדה שגידול תה באזור הים השחור, החל רק במאה העשרים כפרויקט של יזם תורכי - אסים זיני דרין, מעט לפני מלחמת העולם השנייה. האזור שהיה על סף קריסה כלכלית , כתוצאה מדלדולה של האוכלוסייה הנוצרית , בעקבות הטרנספר של 1923 , הפך תוך עשור אחד למוביל בכלכלה הטורקית וכוח עבודה רב החל לזרום למטעי התה. מפעל התה צ'ייקור ((Cykur, פרי יוזמתו של דרין, הפך לבעל מונופול ארצי ותורכיה כולה שותה עד היום את התה מאזור הקצ'קר. בשנים האחרונות קמו מתחרים למונופול של צ'ייקור, אולם החברה עדיין דומיננטית מאד בשוק המקומי. בריזה ,נמצא מוזיאון התה של תורכיה.
הממלכות הגיאורגיות - הגיאורגים, חיו בעמקי הנהרות באזור הצ'ורו ויובליו מאז תקופת הברונזה. כמו שכניהם הארמנים הם היו בין עמי המזה"ת הראשונים שנוצרו על ידי נזירים שהגיעו מאזור קפדוקיה. אולם שלא כפי הארמנים שיצרו כנסייה משלהם, הם נותרו נאמנים לכנסייה המזרחית האורתודוכסית ושמרו על קשרים טובים לפיכך עם השלטון הביזנטי בקונסטנטינופול. הגיאורגים, טוענים למוצאם מבית דוד ובת שבע, דבר המסביר מדוע מלכים רבים בשושלת הגיאורגית לבית באגראט נקראו "דוד" ומדוע כנסיות רבות מעוטרות בסמלי מגן דוד בתקופה מאוחרת יותר.
השליטים הפיאודלים הגיאורגים, שלטו באזור איספיר, שם מצויים שרידים רבים של מצודות משמר גיאורגיות וכנסיות רבות (ראה סעיף נפרד). עם התבססותם של הסלג'וקים באסיה הקטנה, נסוגו הגיאורגים צפונה וקבעו את בירתם בטיביליסי, בירת גרוזיה עד ימנו.
תחת שלטונו של המלך דוד ונכדתו המלכה תמרה, הגיעה הממלכה הגיאורגית לשיא התפשטותה ופריחתה בתקופה מאוחרת יותר וכללה את שטחי גרוזיה, ארמניה ואזרבייג'אן של ימנו, מחופי הים השחור לים הכספי וגבולה הצפוני בקווקז. המלכה תמרה, שמרה על קשרים טובים עם שכניה המוסלמים באזור הקצ'קר ועד ימנו נישא שמה בגאווה בעמקים הגיאורגים בטורקיה. הממלכה התפוררה בלחץ המונגולים והפרסים ונותרה כממלכה קווקזית שולית במשך מאות שנים, עד השתלבותה במסגרת רוסיה הצארית וברית המועצות ופורסמה בעיקר בזכות בן האומה: יוסף ויסריאנוביץ סטאלין.
כנסיות ומונומנטים גיאורגים - ערים ויישובים באזור שנוסדו בתקופה הגיאורגית, ניכרים בתחילית: Ar, כמו ארטווין, ארדאסן, ארהאבי ועוד מקומות רבים. Ar בגרוזינית היא מצודה ואכן כמעט בכל מקום כזה ישנם שרידי מצודה גרוזינית. המצודות ברובן הרוסות.
הכנסיות הגיאורגיות לעומת זאת נשתמרו במצב הרבה יותר טוב, גם בשל העובדה שחלקם הגדול הפך למסגדים כאשר האוכלוסייה המקומית התאסלמה בתקופה העות'מנית. הכנסיות כולן הוקמו בעיקר במעלה עמקי הנהרות, כאמצעי ביטחון בסוף המאה התשיעית ונבנו במתכונת הכנסיות המזרחיות העתיקות הכוללות בדרך כלל כיפה הנתמכת על ידי ארבעה עמודים, מבנה בצורת צלב, ובנייה בכיוון מזרח - מערב. המבנים כולם נתמכים על ידי קשתות חיצוניות ומזכירים מאד כנסיות ארמניות ורק עין מלומדה תבחין בהבדלים. מבנה הכנסייה הגיאורגית, נתן השראה לעיצוב הכנסיות האורתודוכסיות הראשונות ברוסיה
הכנסיות העתיקות, אינן זוכות אפילו למקצת הייחוס והחשיבות הלאומית שמקבלות היום הכנסיות הארמניות ההרוסות ,בעיקר בשל רגישות פוליטית ורובן מוזנחות. בשנים האחרונות ממש יש נסיון לשוב ולשקם את רובן כמונומנטים ארכיטקטוניים מרשימים בעזרת אונסק"ו.