תורת האבולוציה

התורה שלפיה התפתחו צורות-החיים על פני כדור-הארץ בהדרגה מצורות קדומות ופשוטות ביותר. 

 

ביקום הסובב אותנו הכל משתנה ללא הרף, החל בחמר הדומם וכלה ביצורים החיים שעל פני כדור-הארץ - חיידקים, נגיפים, צמחים ובעלי-חיים. האבולוציה היא דברי-ימי השנויים וההתפתחות שעברו היצורים החיים מאז הופעתם על פני כדור-הארץ, לפני שני מיליארד שנים בערך( לפי הידוע למדענים כיום).

 

מדעני הגיאולוגיה מחלקים את תולדות החיים על פני כדור-הארץ לשלושה עדנים:
עידן הפליאוזואיקון ( "עידן החיים הקדומים"),שהחלו לפני שני מיליארד שנים בערך עד לפני 225 מיליוני שנים בערך.
עידן המזוזואיקון ( " עידן החיים האמצעים"), שהחל לפני 225 מיליוני שנים בערך ונמשך עד לפני 65 מיליוני שנים בערך.
עידן הקנוזואיקון ( "עידן החיים החדשים"), שהחל לפני 65 מיליוני שנים בערך ונמשך עד עצם ימינו אלה. עידנים אלה נחלקים לחלוקות משנה ולתורים, לתקופות ולתקופות משנה. על-פי המאובנים של הצמחים ובעלי החיים שנמצאו בשכבות הגיאולוגיות מן התקופות השונות יכולים המדענים להתוות בקווים כלליים את האבולוציה של עולם הצומח והחי על פני כדור-הארץ למן ראשיתו ועד ימינו.

 

עידן חסרי החוליות והדגים.
המדענים סבורים שהחיים הראשונים על פני כדור-הארץ הופיעו בים הקדמון החמים, שכסה אז את פניו. היצורים החיים הראשונים, שנוצרו לפני שני מיליארד שנים בערך היו חיידקים ואצות חד-תאיות. רק לפני 600 מיליוני שנים בערך הופיעו בעלי-חיים שהותירו אחריהם מאבנים מובהקים, המאבנים הללו, שנמצאו בסלעי תקופת הקמבריון, הם חסרי חוליות, שבולטים בהם קיפודי-הים והטרילוביטים ( סרטנים - ירודים). הדגים הם החליתנים ( בעלי החוליות) הראשונים שהופיעו על פני כדור-הארץ לפני 400 מיליוני שנים בערך.

 
הדגים חיו בים הקדמון בעידן הפליאוזואיקון בצד חסרי-החוליות, ולפיכך אפשר לראות בעידן זה את עידן חסרי-החוליות והדגים. בשלהי הפליאוזואיקון פלשו הצמחים הראשונים - טחבים, שרכים ומינים הקרובים להם - מן הים ליבשה, ובעקבותיהם עלו ליבשה גם בעלי-החיים היבשתיים הראשונים. מבין חסרי החוליות החלו לחיות ביבשה החרקים ומינים הקרובים להם, ומן הדגים התפתחו הדו-חיים, שעברו ליבשה ונותרו על פניה עד היום, אף שגם הדו-חיים של ימינו - הצפרדעים, הקרפדות, הטריטונים והסלמנדרות - זקוקים למקווי מים כדי להתרבות, שכן הראשונים הבוקעים מביציהם יכולים להתפתח רק במים.
עידן הזוחלים.

 
מאחר יותר, לפני 300 מיליוני שנים בערך, התפתחו דו-חיים מסוימים והיו לזוחלים. הזוחלים התפתחו במיגון של צורות-חיים: היו ביניהם צמחונים והיו בהם טורפים, היו שחזרו לחיות בים, וכמה מהם אף ידעו לעוף.רבים מבין מיני הזוחלים היו ענקיים בממדיהם; אלה ידועים בשמם המדעי " דינוזאורים ", שפירושו " הלטאים המטילים אימה". הזוחלים הגיעו לשיא תפוצתם בעולם בעידן המזוזואיקון, עת שלטו מיניהם השונים בים, ביבשה ובאוויר. בסוף המוזוזואיקון חלו בעולם שנויים גיאולוגים ואקלימים מרחיקי-לכת, שהביאו להכחדת הדינוזאורים. מן הזוחלים שרדו בימינו התנינים, הצבים, הנחשים והלטאות.

 

עידן העופות והיונקים.
בעידן המוזוזואיקון התפתחו זוחלים מסוימים לעופות, ואחרים הפכו ליונקים הראשונים. בעידן הקנוזואיקון השתלטו העופות והיונקים על כדור-הארץ והתישבו בכל מקומות החיות שבו: ביערות ובעמקים ובמדבריות, בימים ובאגמים, בהרים, כמה יונקים, כגון הדולפינים והלויתנים, אף חזרו לחיות בימים ובאוקיינוסים וגופם התאם למקום החיות הימי, גם עופות מסוימים, כגון הפינגווין, עברו לחיות באיים מקפים ימים, וגופם נעשה מתאם למקום-חיותם החדש: כנפי הפינגווין הפכו למשוטים והוא מיטיב לשחות ולצלול, אך אינו מסוגל לעוף.

 

התפתחות האדם.
האדם הוא יונק הנמנה עם סדרת הקופאים ( פרימטים). ראשוני הקופאים הופיעו על פני כדור-הארץ לפני 60 מיליוני שנים בערך, ומאבניהם ( ליתר דיוק, חלקים של מאבניהם) נמצאו בסלעים מתור השלישון ( טרציר). לראשון מבני משפחת האדם ( ההומינידים ), ששרידיו נמצאו לראשונה בהודו, נתן השם רמפיתקוס ( הקוף - פיתקוס - הנקרא על שם רמה, אל הודי). הרמפיתקוס חי במקומות שונים בעולם ושרידיו הקדומים ביותר הם בני 12 מיליוני שנים, לפני ארבע מיליוני שנים בערך הופיעו באזור השבר הסורי-אפריקאי אבותינו, בני הסוג  אוסטרלופיתקוס ( "הקוף הדרומי"), שהתפתחו כנראה מן הרמפיתוקס. הם הלכו כבר על שתים ונחלקו לשלשה- ארבע מינים שונים. אחד ממיני האוסטרלופיתקוס הלך והשתנה עד שהפך, לפני שני מיליוני שנים בערך, לסוג חדש, הוא הסוג "אדם" ( הומו). הראשון בבני הסוג "אדם" הוא "אדם המימן" ("הומו הביליס"), ששרידיו נמצאו בטנזניה. הוא חי שם לפני מיליוני שנים בערך וידע כבר להכין כלים לשימושים שונים חי שם לפני מיליוני שנים בערך וידע כבר להכין כלים לשימושים שונים.

 
מאחר יותר התפתח מן " האדם המימן" מין חדש, גדול וזקוף ממנו ובעל מח מפותח יותר, שידע להכין כלים משכללים מאבן ומעץ. זה היה "האדם הזקוף"("הומו ארקטוס"). ששרידיו נמצאו אף הם בבקעת השבר הסורי-אפריקאי שבמזרח אפריקה. "האדם הזקוף" החל לנדוד מאזור זה, עבר את גבולות יבשת אפריקה וחדר לאסיה ולאירופה. אחד האתרים הקדומים ביותר שבהם חי "האדם הזקוף" הוא תל עובדיה שבבקעת הירדן בא"י.

 
" האדם הנבון" ("הומו ספינס") התפתח מן "האדם הזקוף" והופיע על פני כדור-הארץ לפני 300.000 שנים בערך. "האדם הנבון" היה זקוף לחלוטין, וממדי מוחו היו זהים לממדי מוחו כיום. מן " האדם הנבון " התפתחו כמה תת- מינים. האדם הניאנדרטלי. אדם חזק ומגושם, הוא אחד מאותם תת-מינים. הוא נכחד מעל פני האדמה. לעומתו ממשיך " האדם הנבון המודרני", בן זמננו, להתקיים על פני כדור-הארץ עד עצם ימינו אלה, והוא מין האדם היחידי ששרד בעולם.

 

אבות תורת האבולוציה.
חוקרים רבים תרמו להתפתחות תורת האבולוציה. אחד הראשונים שבהם היה חוקר- הטבע הצרפתי ז'ורז' בופון 1707 - 1781 , שעמד לראשונה על כך שהמינים השונים של הצמחים ובעלי-החיים התפתחו ממינים פשוטים יותר בהשפעת הסביבה שבה חיו,
החוקר הצרפתי ז'ן בטיסט למרק, שחי למן אמצע המאה השמונה-עשרה ועד תחילת המאה התשע-עשרה, פתח את רעיונותיו של בופון וסבר שהיצורים החיים יכולים להשתנות בהתאם לדרישות שמציבה בפניהם הסביבה. הג'ירף למשל, יכול למתוח את צוארו כדי להגיע לעלים שבצמרות העצים. למרק סבר שהארכת-הצוואר הנגרמת כתוצאה מכך יכולה לעבור בירושה לצאצאים, והוא הדין בשנויים אחרים החלים ביצורים החיים בהשפעת הסביבה: כלם עוברים באמצעות התורשה.
החוקר האנגלי צ'רלס דארוין בן המאה התשע-עשרה הוא שנסה את עקרונות האבולוציה
בדרך הברירה הטבעית בספרו "מוצא המינים". עקרונותיו של דארוין מקובלים עד היום על המדענים, התפתחויות רבות, שהוסיפו על המידע בתחום זה.

 

הברירה הטבעית ודרך פעולתה.
על-פי תורתו של דארוין קיימים בכל מין של יצורים חיים טיפוסים שונים, שאותם כנה בשם "וריאנטים". הויריאנטים הללו נבדלים זה מזה בגדלם, במשקלם, בצבעם, בתבונתם ובעוד תכונות רבות ושונות, רק הוריאנטים הכשירים ביותר, כלומר אלה המתאימים ביותר לחיים בסביבתם, ישרדו ויעמידו צאצאים, ואילו הוריאנטים הפחות כשירים יכחדו ולא יעמידו צאצאים המנגנון המאפשר לוריאנטים הכשירים לשרוד ולהתרבות, ואינו מאפשר לוריאנטים הבלתי כשירים לשרוד ולהתרבות, הוא הברירה בטבעית.

 
את עבדת קיומו של הצוואר הארוך בג'ירף מסבירה תורת דארוין כך: בעבר היו ג'ירפים רבים, או וריאנטים רבים של ג'ירפים, שגובהם ואורך צווארם היה שונה. אך רק הג'ירפים הגבוהים וארוכי הצוואר הגיעו למזון שבצמרות העצים והצליחו לשרוד עם השתנות תנאי הסביבה, למשל בעת בצורת, ואילו הג'ירפים הנמוכים מהם לא מצאו מזון וגוועו ברעב. רק הג'ירפים הגבוהים וארוכי הצוואר ששרדו העמידו צאצאים, וכך עברה תכונה הגבה ואורך-הצוואר בירושה גם לדורות הבאים. במשך הדורות נותרו רק הפרטים הגבוהים ביותר שבקרב הג'ירפים, וכל האחרים נכחדו. כך נוצרו הג'ירפים בעלי הצוואר הארוך והקומה הגבוהה כפי שאנו רואים כיום.

 
בדרך זו התפתחו כל מיני הצמחים ובעלי-החיים בעולמנו. פרטים ומינים שנכחדו הותירו, כאמור, את עקבותיהם כמאבנים, והם המספקים לנו את המידע שבידינו על תהליכי השתנות במשך הדורות.