טיול מאורגן לפרו - הכור הפנימי של האנדים
סגן בילינגס , עד-ראייה לאחר הצהריים של זוועה ב-13 באוגוסט , סירב להאמין במראה שנגלה לפניו. הוא צפה חסר-אונים מעל סיפונה שלספינת הגלגלים הצדיים ווטרי של צי ארה"ב שעגנה בנמל אריקה בפרו ( כיום שייך לצ'ילה ) בסיוט שנגול לעיניו כאשר רעש אדמה הרס את העיר עד היסוד. כעבור שעה החליק גל צונמי הראשון והציף את הניצולים המבוהלים שצבאו על המזח. המים נסוגו. עד שקרקעית הנמל נחשפה כליל והותירה ספינות אחרות רובצות על קרקעית הים. אבל ווטרי שטוחת-הקרקעית נשארה זקופה. כשחזר הים, הוא הטיח את אחת הספינות כנגד שן הסלע הקרויה אל מורו. תמונת הזוועה שנגולה לאחר מכן על מדרון ההר לעיני בילינגס היתה שלא מהעולם הזה: רעש האדמה חשף קומה של קברים והחנוטים נגלו לעין, עטופים עדיין בתכריכיהם, יושבים בתנוחה שבה נקברו.
השמש נטתה לשקוע עת הבחין הצופה של ווטרי בגל הבא. " הבחנו בקו זוהר דק... מתרומם גבוה עוד ועוד." מתחתינו נראה " גוש מבעית של מים שחורים." הנחשול שגובהו כמעט 15 מ' בלע את ווטרי למשך "נצח מחניק," לפני שהציג אותה במרחק 3 ק"מ מן החוף פנימה, שוב קרקע יבשה- רק 61 מ' מנעו את התרסקותה על מדרונות
אל מורו. רק אדם אחד אבד. "נס ", כינה זאת בילינגס.
טיול מאורגן לפרו - האנדים האדירים
כדי לבלוע את כל פני הארץ אחת ל-160 מיליון שנים. בליעתו של הקרום החיצוני מחוללת פעילויות פנימיות, מן האלימות ביותר עלי אדמות. הלוח המתקבר מתחכך עם שקיעתו בלוח שמעליו, וכך נוצרים רעשי אדמה המשגרים גלי צונמי על-פני האוקינוס. תוצאות אחרות הן התפרצויות הרי-געש. התרוממות הרים. ואפילו מידת- מה של ריחוב בקרקעית הים, באגני עורף- הקשת. אזור האלימות הזה חובק את האוקינוס השקט בטבעת שהיקפה כ - 48.000 ק"מ - "טבעת האש " שמה. בטבעת האש מזדקרים 75% מהרי הגעש הפעילים של כדור הארץ מעל השוחות העמוקות המקבילות לקווי החוף, המתוות את קווי ההתנגשות.
יש הבדלים בין אזורי ההתקרבות השונים. במקצתם מתנגש לוח יבשתי בלוח אוקייני.
באחרים. המפגש הוא בין שני לוחות אחדים מתנגשים ראש בראש, ואילו אזורים אחרים גולשים זה על פני זה. באזורים אחדים פוגעים רעשי אדמה בתכיפות ובחוזקה,ואילו אחרים אינם מזדעזעים במידה כזו. רק בשנים האחרונות ממש החלו המדענים להשליט מעט סדר בהיבטיהם השונים של אזורי ההתקרבות. כדי לנסות להבין אותם, נצא לסיור בטבעת האש.
לאורכה של שוחת פרו-צ'ילה, לוח נסקה- שהוא לוח אוקייני - צולל מתחת לקרומו היבשתי של הלוח הדרום-אמריקאני. ממזרח לשוחה יוצרת ההתנגשות רכס מקביל של הרים, 8,850 ק"מ אורכו- האנדים. אלה משתרעים בשרשרת רצופה מטיירה דל פוגאו מרובת הפיורדים של קולומביה וונצואלה, ומעצבים את האקלימים, תחומי המחיה, אורחות החיים ומבנה הגוף האנושי המיוחדים לאזור.
בפרו ובצפון צ'ילה מאלצים האנדים את העננים רווי- הלחות הבאים מדרום האוקינוס האטלנטי להתרומם מעלה, עד שהם מתקררים, מתעבים ומורידים גשם על המדרונות המזרחיים - עד כדי 4.500 מ"מ גשם בשנה. מכיוון שהאוויר נסחט כמעט עד יובש. אין הוא נושא די לחות להמטיר גשם על המדרונות המערביים. מדבר החוף השוכן בצל הגשם זוכה רק לכמה עשרות מ"מ של לחות בשנה מוצלחת- רובם מערפל הים שהגיע מזרם פרו הקר והתעבה מעל היבשה.
בני צ'ימו ומלחמתם בטקטניקה
לפני מאות בשנים התגוררו על החוף בני צ'ימו שניצחו את המדבר - עד שבאה טקטוניקת הלוחות והדבירה אותם. תרבות צ'ימו - אחת הגדולות שבתרבויות עתירות הזהב שלפני האינקה - שגשגה מסביבות שנת 600 לספה"נ ועד המאה החמש- עשרה. היא הקימה רשת מתוחכמת של תעלות לאורך החוף מצפון ללימה שבפרו. הנהרות היורדים מן ההרים הזינו את התעלות, ואלה השקו שטחי אדמה שהיו גדולים בשליש ממה שמשקות המערכות הפועלות כיום באזור זה.
אבל אט-אט, עשור אחר עשור, הלכה המערכת והתמוטטה. אזור החוף הלך והתרומם, ואגני הנהרות התרוממו עמו בכשני סנטימטרים בשנה. הנהרות העמיקו את אפיקיהם בקרקע העולה, ובסופו של דבר שקעו אל מתחת לפיותיה של מערכת התעלות. נראה כי אי- יכולתה ההולכת וגדלה של מערכת ההשקיה לקלוט את מי הנהרות גרמה לאובדן כרבעי משטחי העיבוד במרוצת אלף שנה.
בשנת 1476 נפלו בני צ'ימו כפרי בשל לידי האינקה הכובשים, שלקחו עמם זהב ואומני צ'ימו לעירם קוסקו, גבוה במרומי האנדים. תושבי הרמות הוסיפו וכבשו עוד עמים ושבטים, ומהנדסי אינקה בנו מערכות דרכים משוכללות מזו של רומא העתיקה. 16.000 ק"מ של דרכי- המלך עטורות עננים, מקולומביה עד צ'ילה, הובילו דגן, אריג, צמר, אבנים טובות וחפצי זהב וכסף, שמקורם באדמה עתירת העפרות.
טיול לפרו - הכור הפנימי של האנדים
המתכות היקרות של האנדים המרכזים עולות ממעמקי המעטפת בכמוסות של מגמה.מקצתן משתקעות בסלע בקרבת פני השטח, ולבסוף מביאה אותן הבליה להישג יד האדם. כך נוצרים מרבצים של עושר - נחושת, בדיל, עופרת, אבץ וכסף - הנמתחים במקביל לקו השוחה שמול החוף, שם מתחיל לוח נסקה לנטות מתחת ללוח הדרום- אמריקני.
הגיאולוגים ממקדים את חיפושי העפרות שלהם בחגורות הללו, המוגדרות היטב. הם סבורים כי המתכות נישאות כלפי מעלה.
בשתי דרכים - במים חמים הספוגים במגמה העולה, במי תהום שהמגמה מחממת אותם. בשני המקרים, המתכות שוקעות מתוך המים בהתקררם. המשקעים מהסוג הראשון כגון נחושת ופורפירית הם גדולים, ומרוחקים כ - 70 ק"מ זה מזה. משקעי הסוג השני, המכילים על-פי-רוב מתכות כמו עופרת, אבץ וכסף קטנים הרבה יותר וקרובים יותר זה לזה.
פעולות קיפול והעתקה מרימות את פסגות האנדים ממזרח לאלטיפלנו, "המישור הגבוה" הרכס המערבי, הצעיר יותר, נוצר בהתפרצויות געשיות של כמוסות מגמה שהגיעו לפני השטח כשהן לוהטות עדיין.
הגובה מעצב את הנוף
בטיול מאורגן לפרו תיחשפו לאוויר הקר והדליל שלמרומי האנדים אשר מעניק לתושביהם - רובם צאצאי האינקה - את מבנה גופם הייחודי. קומתם נמוכה, פלג גופם העליון גדול וריאותיהם מוגדלות ביותר. דופק הלב אטי. כדי לסייע באצירת החמצן - ברום 3.600 מ'. האוויר מספק רק ? 40% מכמות החמצן המצויה בגובה פני הים - מוח העצמות שלהם מפיק תאי דם אדומים בכמות גדולה מן הרגיל אצל תושבי השפלות. לחץ הדם נמוך , וקצב זרימתו לקצות הגפיים גובר במזג אוויר קר.
למרבה הצער, חוסנם הגופני של בני אינקה לא הציל אותם מפני האירופים שפלשו לארצם במאה השש- עשרה. בסופו של דבר, אזור ההתקרבות שמתחת להרים בגד באינדיאנים, כי הוא שהעניק לארצם את אוצרות המינרלים האגדים שלה - ואוצרות מושכים אליהם בוזזים. פרנסיסקו פיסארו בא ב- 1532 בראש כוח של פחות מ-200 איש, כבש את אימפריית האינקה והתיך את כלי הזהב והכסף שנתן לו המלך כופר נפשו, כדי שייקל עליו להביאם לספרד.
הספרדים לא ידעו שובע בלהיטותם למתכות יקרות, ובמאות השנים שלאחר פיסארו סרקו את האנדים מאות מחפשי מחצבים וכורים. הגדול בממצאיהם היה הר געש עתיק השוכן בבוליביה של היום - סרו ריקו "גבעת העושר", כמעט ארבע ק"מ מעל פני הים. עורקי הכסף של ההר, שלושה מ' וחצי עובים, בנו את עיר הכורים פוטסי. בתחילת המאה השבע - עשרה מנתה פוטוסי 200,000 נפש ויכלה לטעון לכתר הגדולה מכל ערי העולם החדש.
מדוע כה עשירים האנדים במתכות יקרות- כבר בימים הראשונים ההם, כשחצבו הכורים לעומק רב יותר ויותר, גילתה להם זיעת אפיהם את התשובה: חום. הרחק מתחת למכרות, סבורים הגיאולוגים, מתחולל התהליך דלקמן: לוח נסקה המכרסם ממלמטה בלוח הדרום אמריקני שמעליו,נושא עמו לליתוספירה כמויות גדולות של מים. בעומק 100 עד 200 ק"מ, המים מנמיכים את טמפרטורת ההתכה של הסלע, והוא נעשה נוזלי והופך למגמה. ריכוזים גבוהים של נחושת ומתכות אחרות שאולי נישאו למטה בלוח המתקבר, ואולי כבר נמצאו בסלע שמסביב - מבצבצים מתוך הסלע ועולים עם המגמה. חלק הארי של המגמה מתקרר ומתמצק לפני הגיעו לפני השטח. אבל מיליוני שנים של בליה עשויות להביא את פני השטח- ואת מכושי הכורים למחווי יד מן העפרות היקרות.
הטבע מחלץ מינרלים מאזורי ההתקברות באורח שיטתי שהאלכימאים הקומים לא העזו אפילו לחלום על שכמותו. שעה שהלוח השוקע נוטה מטה. למעמקים חמים יותר ויותר, נפרדות מעליו המתכות בזו אחר זו: ברזל, נחושת, זהב, עופרת, אבץ וכסף. כתוצאה מכך מצווים מרבצי העפרות במערב אמריקה הדרומית בחגורות המקבילות בקירוב לשוחה שמול החוף.
מעשנות של עושר
במשך שנים התווכחו הגיאולוגים ביניהם על מקור המתכות הללו. חלקם טענו מהמגמה הרגילה שממנה נוצרה תחתיתו של לוח נסקה. אינה מכילה כמויות מספיקות של מתכת ליצירתם של ריכוזי העפרות המצויים באנדים. לכן חייב להיות משהו שהעשיר את הסלע; ואפשר שהתשובה שוכנת במעיינות החמים ובמעשנות השחורות שגילו ברכס האמצע אוקייני . תרכובות מתכתיות שוקעות מתוך מי המעיינות ומתרכזות בארובות המעשנות, ואלה מתפוררות בסופו של דבר על קרקעית הים ורוכבות על לוח נסקה לעבר אמריקה- הדרומית. ככלות מיליוני שנים, נגררים ריכוזי המתכות הללו לאזור ההתקרבות, ואז הם מותכים ויוצרים את העושר המינרלי.
לאורך חגורות המינרלים של האנדים פזורים הרי הגעש הפעילים המעניקים לטבעת האש את שמה. רובם מצויים במרחק 100 עד 400 ק"מ משוחת המצולה פנימה לעבר היבשת , בשורה סדורה הר געש אחד מדי 50 עד 70 ק"מ בקירוב. ב - 1985 התפרץ אחד מהם, נבדו דל רואיס שבקולוביה, תחת כיפת הקרח והשלג שלו. זרמי הבוץ שחולל מבול המים המומסים קברו תחתיהם 23,000 נפש.
תושבי האנדים נאלצו גם לסבול מאות שנים של רעשי אדמה הרסניים. אלה מתרחשים כאן בעומק לא רב מתחת פני השטח, בדרך כלל, והמוקדים נמצאים על-פי- רוב בקרבת שוחת המצולה, כפי שאירע באסון שפגע בצ'ילה ב - 1960 . הסיבה לכך קשורה בטיבו של אזור ההתקברות.
ברוב אזורי ההתקברות, הלוחות מתחככים זה בזה בעומק המגיע עד 700 ק"מ- הרבה יותר עמוק משטח החיכוך של אזורי הסעה, כמו מערכת סן אנדריאס . רעשי אדמה מתחוללים כל עוד הלוח המתקבר והסלע שמתחתיו הוא מחליק מסוגלים להתנגד זה לתנועתו של זה. אבל בסופו של דבר, הלוח השוקע נעשה לוהט לא פחות מן החומר המקיף אותו. בשלב זה. הוא חוזר למעטפת: החיכוך נפסק, ועמו נפסקים רעשי האדמה.
עומקיהם של רעשי האדמה השונים ומרחקיהם משוחת המצולות יכולים ליצור תמונת חתך של אזור ההתקברות, המציינת אם הלוח יורד בזווית חדה או קהה. מוקדיהם של רעשי האדמה הללו מצויים במישור משופע המכונה אזור בניוף, על שם הוגו בניוף, פיאופיסיקאי במכון הטכנולוגי בקליפורניה, שהתווה את מיקומה בשנות הארבעים והחמישים. סביב טבעת האש, קשורים אזורי בניוף לשוחות מצולה אוקייניות. ההכרה בכך שאזורי בניוף מזהים לוחות מתקברים היתה שלב חיוני בראשית התפתחותה של תיאוריית טקטוניקת הלוחות.
לאורך האנדים, במקום ששיפועו של לוח נסקה מתון, מאיימים רעשי האדמה דרך קבע על מרכזי אוכלוסיה צפופים לאורך החוף. ב- 1822 נספו כ - 10.000 איש בוולפראיסו שבצ'ילה. קונספסיון וסנטיאגו נהרסו עד היסוד ב - 1835. ולפראיסו נפגעה שוב ב - 1906, שנת הרעש בסן - פרנסיסקו. כעבור שלושים שנה הזדעזעה קונספסיון שוב במשך שלוש דקות תמימות: 50.000 נהרגו ו - 750.000 נותרו ללא קורת גג.
אבדות נוראות אלה יצטמצמו במידה ניכרת אם יעלה ביד המדע לנבא או לחזות רעשי אדמה - כפי שעלה כנראה בידי הסינים בחורף 1975 - 1974 , כשהצילו תצפיותיהם המדוקדקות רבבות נפשות בסביבות הייצ'נג אבל השיטות הסיניות אינן מהימנות לחלוטין. כי שנה לאחר הצלחה בהייצ'נג, נהרגו למעלה מ - 650.000 בני-אדם בטנגשן, כשהיכה במקום רעש אדמה בלי כל אזהרה. בטרם יגיעו התחזיות למידה סבירה של דיוק, עלולות האזהרות לפעול כבומרנג. ב - 1981 גרמה התרעה על רעש אדמה קטלני בפרו למנוסת בהלה של תושבי לימה. הנשארים מאחור אגרו מזון, מים ותרופות; גורמי ההצלה צברו שקי פלסטיק לגוויות. בא היום הרה- הגורל - 28 ביוני - ודבר לא קרה. אבל בינתיים נפגע קשות ענף התיירות הפרואני.
אזעקות שוא כאלה אינן דבר של מה בכך. בטרם תיעשה תחזית רעשי האדמה מדויקת יותר, ניצבת לפני המדענים הכרעה קשה: האם עליהם לנבא רעש אדמה, אם הסימנים אינם ברורים ? אם התחזיות לא תתגשם, היא עלולה לחולל בהלה מיותרת, כפי שקרה בלימה. אבל מה יקרה אם ישמרו המדענים את הניבוי לעצמם, והרעש בוא יבוא, וימית אלפים ואולי יותר שהיו עשויים להינצל, אילו הוזהרו בעוד מועד?
אתם מוזמנים לקרוא עוד קצת על מסלולי טיול לפרו