תאילנד
כתב: יובל ארד
מדריך טיולים ביעדי אסיה ומרצה, בוגר אוניברסיטה בבנגקוק חובב היסטוריה ואקטואליה אזורית
מבין כל מדינות דרום מזרח אסיה השונות בתרבותן ובמאפייניהן ההיסטורי, הגאוגרפי והמדיני, תאילנד כמעט היחידה ששעריה היו פתוחים לתיירות כבר משנות השישים. עובדה זו יחד עם התרבות המקומית הסובלנית והמכבדת, העושר הגאוגרפי של נופים מגוונים, פסטיבלים צבעוניים, קבוצות אתניות שונות וכן מצב של יציבות יחסית והעדר מלחמות, הביאו לפיתוח תיירות ברמת שירותים גבוהה ואיכותית.
תחילה הגיעו התרמילאים אשר עבורם שימשה תאילנד גם כתחנת מעבר להודו, נפאל וייטנאם ומדינות אחרות שעדיין לא ניתן היה להגיע אליהן בדרכים אחרות. סביב התרמילאים שהגיעו מכל מדינות המערב (בעיקר) התפתחה תעשייה ענפה של נותני שירותים יצירתיים ובראשם בתי הארחה, מסעדות שהתאימו עצמן לסגנון הבינלאומי, מדריכי שטח, סוכני נסיעות שמכרו כרטיסי טיסה זולים לכל רחבי אסיה המזרחית לפני עידן האינטרנט, ספקי שירותי תחבורה יעודיים ועוד. זאת מבלי להזכיר את תעשיית "חיי הלילה הסוערים" שהתפתחה בשל הנוכחות הצבאית האמריקאית במהלך המלחמה בהודו-סין השכנה.
בעקבות התרמילאים הגיעה התיירות הממוסדת של קבוצות מאורגנות עם תוכניות של טיולים מאורגנים לתאילנד מוסדרות. אלה נהנו מרמת אירוח גבוהה ומסלולים קצרים יחסית, אך עשירים במגוון הפעילויות, הנופים והחוויות.
בעשור האחרון (טרום משבר הקורונה) משכה אליה תאילנד גם תיירות עילית. בתי מלון סופר מפנקים במקומות המדהימים ביותר על שפת הים או בהרים. גם התיירות המקומית בתאילנד זכתה לשדרוג בזכות עליה ברמת החיים ומימוש יוזמות מקומיות לחבר מחדש בין התאילנדים העירוניים לסביבתם הכפרית או הטבעית ברמת שירותים גבוהה. לאור כך גם התרחבו אפשרויות הטיול במדינה.
שדה התעופה של בנגקוק מקושר בטיסות עם כל יבשת, כל מרחב גיאוגרפי וכמעט... עם כל המדינות. בשווקיה הסואנים ובמרכזי הקניות המפנקים של בנגקוק פוגשים קונים מכל העמים ושומעים את כל הלשונות.
נכון, יש שיאמרו שתנועה כזו של תיירים לאורך השנים פגעה ב'אותנטיות' של תאילנד ואף בסביבה הטבעית של הארץ. ואכן, שלטונות תאילנד סגרו, ממש לפני הקורונה, כמה חופים מפורסמים ושמורות טבע בפני תנועת מטיילים על מנת לאפשר התאוששות טבעית של המקומות הללו. רשות התיירות של תאילנד אוכפת ביתר שאת חוקי העסקה, מסחר, רישום עסקים ובטיחות בקרב נותני השירותים לתייר וזאת מתוך הכרה בחשיבות הענף לכלכלה המקומית והצורך לשמר את המשאבים הללו לשנים רבות בהמשך.
לכל אלה המוכנים לנסות, תאילנד מציאה חוויה קולינרית יוצאת דופן. לא רק המטבח המקומי העשיר והנהדר, אלא גם מסעדות סיניות בסגנונות השונים, הודיות על כל מגוונן, יפניות, קוראניות, מזרח תיכוניות ואירופיות שונות ואיכותיות. שיעורי בישול וסיורי אוכל מוצעים במספר מקומות.
פעילויות רבות מתאימות למשפחות עם ילדים, לחובבי האקסטרים וגם לתייר השמרן יותר.
החברה התאית שמרנית ומאופקת ואי אפשר כמעט להפריד בין התושבים ודתם הבודהיסטית מחד, אך מאידך מגלה סובלנות ופתיחות המאפשרים פריחה של אתרי בילוי רבים עבור קהלי יעד שונים וביניהם הקהילה הגאה, הזרה והמקומית.
למבקרים בתאילנד בכלל ולאלו החוזרים אליה פעם נוספת, כדאי לחוות אחד מהפסטיבלים הרבים הנערכים לאורך חודשי השנה. אירועים אלה, שמקורם נעוץ בלוח השנה הבודהיסטי או באירועים לאומיים, מהווים נקודת מבט ומאפשרים הצצה לתרבות העממית התאית. כאן נראה את האנשים חוגגים, מביעים כבוד לדתם ולמולדתם, מכבדים את זקני המשפחה, בוחרים מלכת יופי, משתטים ומשתוללים.
אמנם כאמור, התאילנדים בודהיסטים, אך בסוף דצמבר ותחילת ינואר נרגיש באווירת חג המולד, כן...חג המולד בכל הקניונים ובתי המלון ונראה את חגיגות השנה האזרחית במקומות הבילוי השונים. ואמנם התאילנדים הם... ברובם המכריע תאים, אך מיעוט גדול מאוד ומשולב היטב הוא ממוצא סיני ואווירת ראש השנה הסיני (בין ינואר לפברואר) ברובע יוואראט של בנגקוק אינה נופלת מזו של הונג-קונג או שנגחאי.
בבירת הצפון היא העיר צ'יאנג צאי מציינים בפסטיבל פרחים מרהיב את סופו של החורף (הקצר ולא מאוד קר) מידי חודש פברואר.
בחודש אפריל החם והיבש מציינים ע"פ לוח השנה התאי המסורתי את תחילת השנה. אז נערך בכל רחבי המדינה הפסטיבל החשוב ביותר בשנה סונגקראן, שזכה בפי הזרים לשם 'פסטיבל המים' מאחר ולא נשאר אדם אחד יבש בכל רחבי הממלכה.
פעמיים בשנה ממלאים המוני תאילנדים את המקדשים הצבעוניים וחצרותיהם לציון ימי חג בודהיסטיים הקשורים לחיי הבודהה. עם נרות, פרחי לוטוס, עלעלי זה ומקלות קטורת הם מקיפים את המקדשים, מביאים תרומות לנזירים ומקבלים את ברכתם.
תאילנד הינה ממלכה ולכן ימי ההולדת של המלך והמלכה הם בהחלט סיבה טובה למסיבה והארץ לובשת סמלי לאום ובית המלוכה, מצעד מול ארמון המלך בבירה והמונים המתכנסים ברחבה הגדולה לברך מזל טוב ולצפות מרחוק, במונרך ובני משפחתו המנופפים להם לשלום.
בנובמבר הקריר, יחסית, נערך הפסטיבל היפה מכולם, לעניות דעתי. זהו פסטיבל לוי-קראטונג שבמהלכו מודים התאילנדים למים ולמקורות המים על הטוב שקיבלו מהם במהלך השנה. עם ערב מתמלאות תעלות המים, הנחלים והאגמים ברחבי תאילנד במצופים קטנים ומקושטים עשויים עלי בננה ופרחים ועליהם נרות ומקלות קטורת שהושיטו המשפחות, הזוגות האוהבים וגם היחידים לאות תודה.
אך אם הייתי צריך לבחור פסטיבלים "משוגעים" יותר, הייתי מגיע לצפון מזרח תאילנד בחודשים החמים מאוד מאי או יולי לצפות ב'פסטיבל הרקטות' או 'פסטיבל השדים הצועקים'. שני אירועים מקומיים שתכליתם ל"שבור" את השמים הכחולים ולהביא את הגשם הכל כך חשוב לאדמה היבשה והסדוקה של סוף הקיץ ולהמטיר את גשמי עונת המונסון לקראת תחילת העונה החקלאית. אלו רק מספר דוגמאות מלוח השנה.
כעת לאחר מגיפת הקורונה, זה בהחלט הזמן לבוא לבקר (או לבקר שוב..) ולראות מה התחדש ומה נשתמר בממלכת תאילנד שתמיד תדע איך להפעיל ולגרות לנו את כל (!) החושים.
אנחנו נהיה בפסטיבל הפרחים של צ'יאנג מאי בפברואר 2023 ואתם מוזמנים להצטרף אלינו.
כתב - יובל ארד
מדריך טיולים ביעדי אסיה ומרצה, בוגר אוניברסיטה בבנגקוק חובב היסטוריה ואקטואליה אזורית