חיתים
במרכז הרמה האנטולית שלטה באלף השני אימפריה חזקה, שהייתה יריב קשה לאימפריה המצרית. אולם בטרם שנעסוק בחיתים עצמם מן הראוי להבהיר שיש להבחין בין 3 קבוצות של עמים שנקראות חיתים. הראשונה שמכונה במחקר פרוטו-חיתית, שייכת לאוכלוסייה הראשונה שישבה באנטוליה, בסוף האלף השלישי וראשית האלף השני לפנה"ס. מאוכלוסייה זו נותרו לנו שמות גיאוגרפיים ושמות אנשים נושאי משרות שלטוניות, אלו מופעים מפעם לפעם בתעודות האשוריות שנמצאו בכרום כניש (כולטפה). קבוצה שנייה נקראת החיתים ההודו-אירופאיים, אלה חדרו לאנטוליה בשליש הראשון של האלף השני לפנה"ס, שפתם הייתה ממקור הודו-אירופאית והם שהקימו ממלכה אדירה שקרסה רק בשנת 1200 לפנה"ס. קבוצה שלישית, קשורה לאוכלוסייה ששרדה ונותרה על חורבות הממלכה החיתית הגדולה, הם סיגלו לעצמם שמות ומנהגים חיתיים. כן המשיכו להשתמש בריטואלים (טכסים פולחניים) פולחניים חיתיים. בתרבות ממלכות אלו ניכרים כבר השפעות אשוריות. חלק מהמלכות ששאפו להיות עצמאיות מצאו את עצמם במלחמה כנגד האשורים. יש לציין שטרם שנודע על תרבותם המפוארת של החיתים בתורכיה ובעיר בירתם חתושה, נזכרו אלה בספרי התנ"ך באירועים שונים. מובן שהזכרות אלו מתייחסות לאותם ממלכות קטנות שקמו לאחר חורבנה של הממלכה הגדולה - ממלכת חתי.
ממלכת חתי הגדולה, שלטה במרכז תורכיה במאות 17 לפנה"ס ועד לשנת 1200 בקירוב לפנה"ס. החפירות בחתושה - בוע'זקלה, חשפו מערכת מאורגנת של עיר בירה שבה בנויים מקדשים, ביצורים מאסיבים, וארכיונים בהם ישנם עדויות לארגון הממלכה: העתקי חוזים, מכתבים דיפלומטים, רשימות שקשורות ארגון טכסים דתיים, ורשימות סחורות שנכנסו למחסני המקדש.
את יסוד הממלכה החיתית מיחסים למלך אניטה בן פיתחנה (ששלט בכניש-כוילטפה), מלך זה הרחיב את תחום שלטונו מקושרה (אזור קייסרי) לעבר כל הרמה האנטולית. לאחר שכבש את חתושה והרס את המרכז הדתי שהיה שם. כ- 130 שנה לאחר מכן, שולט בחתושה לברנה-חתושילי, והופך את העיר לבירת הממלכה. בראשית דרכם נזקקו החיתים למסעות מלחמה רבות לביסוס מעמדם. המלך מורשילי א' אחד ממלכי הממלכה הקדומה עורך מסע נועז לעבר בבל בשנת 1595 לפנה"ס (על-פי הכרונולוגיה התיכונה), ומחריבה עד היסוד. נראה שמלכי הממלכה הקדומה, בחרו בעיר חתושה כבירה, מתוך רצון לקרב את האוכלוסייה למרכז הדתי הקדום שהיה בעיר. את סופה של הממלכה הקדומה רואים בימי שלטונו של חנתילי ב' (1500 לפנה"ס), אחרים ממשיכים את הממלכה התיכונה עד לימי המלך תודחליה ב' (1450-1420 לפנה"ס). מלכי הממלכה התיכונה נאבקו בעיקר עם החורים שישבו בחלק המזרחי של אנטוליה. עליתו לשלטון של שופליליומה א'. מסמלת את תחילת תקופת האימפריה, ובה הגיעה הממלכה לשיא הישגיה. תחומי שלטונה הורחבו, ובמערב שלטו החיתים על ממלכת ארזווה, במזרח שלטו על אגן נהר הפרת, בצפון שלטו עד חופי הים השחור ובדרום הרחיקו עד אגן דמשק. כיבושיהם דרומה נבעו עקב החלשות הממלכה המצרית. מצב זה השתנה עם עלייתו של המלך המצרי רעמסס ב'. יריבות זו בין האימפריות הביאה לקרב שתועד לראשונה בפירוט רב, קרב קדש (על נהר האורנטוס). קרב זה שהתחולל בשנת 1275 לפנה"ס (בשנה ה5 של המלך רעמסס ב') הביא לחתימת חוזה בין 2 המעצמות, חוזה שהעתקיו נמצאו על מקדש המתים של המלך המצרי - הרמסאום בגדה המערבית ממול לכרנך, ובמקדש אבו סימבל. מהצד החיתי, נחשפו העתק החוזה ותאור מהלכי הקרב, במהלך החפירות חתושה, טבלאות אלו מוצגות כיום במוזיאון איסטנבול. הקרב לא הוכרע באופן משמעותי, אבל גרם ליצירת מערכת הסכמים בין המעצמות. עם עלייתו לשלטון של תודחילה IV, נראית תקופת פריחה מחודשת של האימפריה, מלך זה בונה ומחדש את פניה של חתושה, ובימיו פורחים גם מוסדות הדת של החיתים. בנו של תודחליה IV, שופליליומה II, מנסה לשמור על האימפריה הגדולה, אולם באופק החלו להופיע סימנים ראשונים של כובשים שמשאירים אחריהם חורבן והרס. מכתב משליט אוגרית שמבקש עזרה דחופה משליט חתי, מצביע על שאירע לאורך החוף, על-ידי הכובשים החדשים. בעבר חשבו ועדין יש שכך סוברים שחורבן חתושה על-ידי גויי הים, גרמו לנפילת האימפריה החיתית. אולם יש שסוברים שהחיתים נטשו את חתושה בצורה מסודרת ונעו דרומה לעבר ממלכת טרחונטשה בכדי לעמוד כנגד גויי הים ושמא אולי לעזור לממלכת אוגרית. אין אנו יודעים את אשר קרה בהמשך, אולם התוצאה הברורה היא, שאיננו שומעים יותר על חתי הגדולה. רק כרכמיש (שיושבת על נהר הפרת) ניצלה מחורבן זה, ונראה שהיא ממשיכה בצורה מצומצמת את עוצמתה של הממלכה החיתית.
הסלג'וקים
באמצע המאה ה- 11 הוקמו 2 ממלכות גדולות מוסלמיות (לאחר תור הזהב המוסלמי של המאה ה- 10). ממלכת המראבטון במערב וממלכת התורכים-סלג'וקים במזרח. השבט העיקרי שנע בערבות שבין נהרות הסיר-דריה (אוזבקיסטאן כיום) והוולגה, היה שבט הגז'. במהלך נדודיהם הם הקימו מספר יישובים סביב העיר בוכרה. ממקום ריכוזם יצאו למסעות שוד וכיבושים, לעבר צפון אירן, עירק וחבל אזרביג'אן. בראש המשפחות עמדו שני אחים טוגריל בך ודאוד ג'גרי בך, שהיו בני מיכאיל בן סלג'וק. בשנות ה- 40 של המאה ה11 השתלטו האחים על כל ממלכת ח'וארזם ממזרח לים הכספי ועל כל השטחים מסביב. עם כיבוש אירן ועירק, וכניסת צבאו לבגדד (1055) לקחו לעצמם השליטים את התואר "שליטי העולם המוסלמי" ו"מגיני האיסלם". מעתה כונה טוגריל בתואר סולטאן. למעשה לא כל העולם המוסלמי נכבש בידם, שכן מצרים נכבשה 100 שניה מאוחר יותר. בשנת 1063 נפטר טוגריל ואחיו אלפ ארסלן ירש את מקומו. הסלג'וקים חידשו את אחדות המחצית המזרחית של המוסלמים, ויצאו לכבוש את אדסה (אורפה כיום) ואנטיוכיה.
מעט שנים קודם להתעצמות הסלג'וקים ספחו קיסרי ביזנטיון את המדינות הארמניות הקטנות שבמזרח הממלכה, והגלו את תושביהם לפנים ממלכת ביזנטיון. עתה שעמדו בפני מציאות אסטרטגית חדשה, התברר להם שלא נותרו כוחות שיגנו על הגבול המזרחי של הממלכה. הם ניסו להגיע להסכם עם הסלג'וקים, אולם אלה לא שעו לדיבורים אלו. עם עלייתו לשלטון בקונסטנטינופול של הקיסר דיוגנס רומאנוס, פעל בראשונה לרכז צבא אדיר ולצאת כנגד חילות המוסלמים שבמזרח הממלכה. כנגדו יצא השליט הסלג'וקי אלפ ארסלן, והקרב התרחש מצפון לימת ואן בקרבת מעבר ההרים ליד העיירה מנזיקרט (או מזלגרט), בשנת 1071. במהלך הקרב נשבה לראשונה באסיליאוס (קיסר) בידי הסלג'וקים. קרב זה פתח את חבלי אסיה הקטנה בפני השבטים התורכמניים. מנהיגי הסלג'וקים שאפו בתחילה לכבוש את מצרים, אולם בעקבות כניעה של מחוזות שלמים במזרח ובמרכז האימפריה הביזנטית, חדרו צבאות הסלג'וקים לרחבי המדינה עד ששלטו למעשה ברוב שטח אביה הקטנה. לאחר מות אלפ ארסלן עלה לשלטון מלכ-שאה ובירתו הייתה באיספאן. לאחר מכן התפצלו הסלג'וקים לממלכות קטנות ששלטו במקומות שבהם יישבו.
הפחד מפני השלטון המוסלמי, גרם לשליטי ביזנטיון לפנות לעזרת העולם הנוצרי באירופה, וכך באה היוזמה למסע הצלב הראשון. אז כבשו הצלבנים מהסלג'וקים את העיר ניקאה, ונלחמו כנגדם בקרב דורילאום (אזור אסקישהיר) בשנת 1097. הצלבנים משתלטים על חבל קיליקיה וכובשים את אדסה ואנטיוכיה, ומקימים שם ממלכות עצמאיות.
באסיה הקטנה האריכו הסלג'וקים יותר מכל מקום אחר, בירתם הייתה בקוניה, לשונם הייתה פרסית אך העם דיבר תורכית. הם הצרו את שלטון הביזנטים לתחום הצר של קונסטנטינופול וסביבותיה. באמצע המאה ה 13 נהרסה הממלכה הסלג'וקית בידי המונגולים. בשנת 1242 פלשו המונגולים לתחומי אנטוליה, ובשנת 1243 נערך קרב מכריע בניהם בקרבת הר קסדאג'. הסלג'וקים הובסו ולמעשה הכירו בשלטון המונגולים על כל אנטוליה. לאחר שתמכו הסלג'וקים בשליט הממלוכי ביברס, חזרו המונגולים לאנטוליה, טבחו בסלג'וקים, פיזרו את צבאם וביטלו את כל
מנגנון שליטם. בתקופה זו החלו לחדור לתחומי אנטוליה שבטים תורכמנים, ולהלכה התנאים הפוליטיים הבטיחו להם התבססות מהירה על רקע של ריקנות גורמים מדיניים שיעמדו מולם.
ניתן להאריך את תרומתם של הסלג'וקים באסיה הקטנה (1308-1071), בבניית מבני דת רבים - מדרסות ומסגדים, ששם התחנכו דורות של תלמידים ברוח האיסלם האורתודוכסי. מנהגי השלטון - העברת השלטון בירושה לאחד מבני המשפחה, שהיו מושתתים במסורת הסלג'וקית, המשיכו להיות מונהגים גם אצל השושלת העות'מאנית.
העות'מאנים
כניסת השבטים התורכמניים לתחומי אנטוליה, התאפשרה הודות להתפוררות הממלכה הסלג'וקית בידי המונגולים. סמוך לשנת 1300 עלתה לראשות השליטה על שבטי הג'אזים, משפחת עות'מאן. הם החלו במסעות כיבושים במרחבי אנטוליה. בשנת 1301 ניצח עות'מאן את הביזנטים ליד ניקאה (אייזניק כיום), בנו אורחן כבש את ניקאה ובורסה, ובה קבע את בירתו. בנו מורד, היה הראשון שהשתמש בחותם מסולסל - טוגרה. הוא יצא למלחמה כנגד הסרבים והבוסנים בקוסבו (בשנת 1389) ונצחונו הבטיח לו שליטה בבלקאן. לאחר שנרצח בידי סרבי, עלה לשלטון באיזיד א'. קואליציה נוצרית של מלכי אירופה שיצאה נגדו נוצחה ונפוצה לכל עבר.
תוך 100 שנה, הפכו העות'מאנים לממלכה גדולה. הם שלטו מהדנובה ועד לנהר הפרת. עם פלישתו של תימור לנג' לאנטוליה, נערך קרב מכריע ליד אנקרה (28/7/1402), בה נפל בשבי הסולטאן התורכי. בני ביאזיד שלטו בחסות תימור לנג' עד שתימור לנג' מת (1405). מעתה התרכזו שליטי העות'מאנים בביצור כוחם ובביסוס שליטתם על מרחבי המזרח התיכון. לאחר נפילת קונסטנטינפול בידי מחמט הב', חוסלה הישות המדינית שסימלה את השליטה הנוצרית במזרח. העיר נקראת עתה איסטנבול = "אל העיר". במהלך המאה ה- 16 מרחיבים העות'מאנים את שליטתם מזרחה ודרומה. בשנת 1514 מביסים העות'מאנים את הפרסים, והצבא העות'מאני בראשות סאלים א' פונה דרומה למצרים לכבוש הממלכה הממלוכית. בשנים 1517-1516, נכבשו סוריה, ארץ-ישראל, מצרים והמקומות הקדושים לאיסלם. מעתה היו העות'מאנים מופקדים על "הגנת המקומות המקודשים לאיסלם". במהלך המאה ה- 16 לספירה הגיעו העות'מאנים לשיא כוחם, לשלטון עולה סולימן א' (1566-1520). שידוע גם בכינוי "המחוקק" (קאנוני; "המפואר" בפי האירופאים), בימיו התרחבה הממלכה לשיא כוחה, בשנת 1521 נכבשה בלגרד, 1526, נכבשה בודה בירת ההונגרים, 1529, פלשו העות'מאנים להונגריה וצרו על וינה. בארצות הים התיכון נכבשו אלגיריה, תוניס, קפריסין, כרתים וקורפו. בים סוף נכבשו בשנת 1538, עדן ותימן. במזרח לחם סולימן וכבש את בגדאד (1534), פשט 4 פעמים על אזרביג'אן. עם מותו ועלייתו לשלטון של בנו סלים ב', החלה תקופה של דעיכה, שבסופה איבדו העות'מאנים את מרבית נכסיהם. במרוצת המאה ה- 18 נחלו הכוחות העות'מאנים מפלות מצד האוסטרים, הרוסים ועוד. במהלך המאה ה- 19 התעוררה אופוזיציה פוליטית לשלטון בראשות קבוצה של משכילים צעירים. לאחר מפלת תורכיה במלחמת העולם הראשונה, התמוטט מוסד הסולטנות, האימפריה התמוטטה ותחתיה קמה הרפובליקה התורכית.
השושלת העות'מאנית מנתה 37 סולטנים שמלכו בזכות השתייכותם לשושלת האב המייסד. עלה לשלטון הבן הבכור או זה שהצליח לתפוש את השלטון בכוח. לעיתים אלה לא היו מסוגלים לנהל את האימפריה, ולמעשה שלט הואזיר הגדול.
המהפכה החילונית של מוסטפה כאמל אטא טורק, ביטלה את מוסד הסולטנות (מארס 1924), וצאצאי בית המלוכה עזבו את מתורכיה.